מלחמה אינה מהווה עילה להפרת חוזה. כך רומז בית המשפט העליון, אגב דיון בערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר קבע שמלחמה מהווה עילה שכזאת.
גדעון מורג העניק בשנת 2006 לציקי פוקס ולחברת אקסידו תעשיות מזון שירותי תיווך לרכישת חברת זנלכל. העסקה לא יצאה לפועל, מאחר שהחברה השווייצרית שהייתה אמורה להעמיד את המימון לביצועה, חזרה בה בשל מלחמת לבנון השנייה. מורג טען שהמלחמה לא היוותה עילה מוצדקת לביטול המימון, ולפיכך העסקה לא סוכלה והוא זכאי לדמי התיווך שהובטחו לו. הנתבעים טענו, כי העסקה סוכלה בשל המלחמה ולכן אינם חייבים לשלם לו.
שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ד"ר
מיכל אגמון-גונן, דחתה את התביעה. היא קבעה: "הגיעה העת לומר באופן מפורש, כי בהקשרים חוזיים מלחמה אינה בגדר הצפוי, גם באזור כמו איזורנו. עצם האפשרות הקיימת באזור בו לא שורר שלום מלא, כי תפרוץ מלחמה, אינה מביאה צדדים לחוזים לקחת עניין זה במסגרת השיקולים העסקיים שלהם בעת כריתת חוזה... במקרה זה, הודעת החברה השווייצרית כי לא תעביר את המימון בשל מלחמת לבנון השנייה, מהווה סיכול של חוזה המימון".
בעת הדיון בערעורו של מורג (23.5.11), הביעו השופטים
אסתר חיות,
אליקים רובינשטיין ו
יצחק עמית חוסר שביעות רצון בולט מהחלטתה של אגמון-גונן. רובינשטיין פתח באומרו ש"לערעור זה יש סיכוי", ואילו חיות הוסיפה: "הקונסטרוקציה המשפטית שביהמ"ש [המחוזי] בונה כאן היא מאוד מאוד בעייתית".
חיות המשיכה בביקורתה: "לבוא ולדרוש כסף על עסקה שאין ויכוח שלא יצאה לפועל בגלל שהמימון נכשל והייתה מלחמה, אך מבחינה משפטית מה שעשה ביהמ"ש קמא עשה קיצור דרך וזו קונסטרוקציה שלא יכולה לעמוד".
בסופו של דבר פסק בית המשפט העליון על דרך הפשרה, כי הנתבעים ישלמו למורג 350,000 שקל ופסק דינה של אגמון-גונן יבוטל.
