כאשר נדרש בית המשפט להכריע בין שמירה על זכויותיה של החברה לבין פגיעה בחירותו או בקניינו של הפרט העבריין, יש להעדיף את החברה תוך פגיעה מידתית בפרט. כך אומר (10.6.11) שופט בית המשפט העליון,
ניל הנדל.
הנדל דן בערעור של חברת מ.ג.ש מיכאל עבודות בטון ופיתוח על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, לאפשר למשרד להגנת הסביבה לתפוס משאית של החברה בחשד לביצוע עבירת שפיכת פסולת ברשות הרבים, כ"חפץ הקשור לדבר עבירה". המדינה תפסה את המשאית בחודש מרס, ובחודש מאי הוגש כתב אישום נגד החברה ונגד מנהלה, גבריאל מכלוף.
בית משפט השלום הורה לשחרר את המשאית תוך הטלת מגבלות שונות, אך בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה והורה על תפיסתה. בדחותו את ערעורם של הנאשמים על החלטה זו, אומר הנדל שבשל התפיסות השונות של השלום והמחוזי, הוא נדרש לסוגייה העקרונית:
"בהליך זה עולה סוגיית ההכרעה שבין זכותו של הפרט לשמירה על קניינו, לבין זכותה של החברה למניעת עבריינות חוזרת ולמניעת זיהום סביבתי. ככל שמדובר בענישה, הרציונאל לפגיעה בקניינו של הפרט ברור יותר. היה ואדם השתמש ברכושו כדי לפגוע בזולת, הרי במו ידיו יצר את הצידוק להתערבות של החברה בקניינו. הזכות לקניין איננה כוללת, כמובן, את החירות לעשות כל שימוש, תהיינה תוצאותיו אשר תהיינה.
"המתח בין זכות הקניין לבין הגבלתה מתחדד עת עסקינן בשלב שההליך הפלילי תלוי ועומד, והנאשם נהנה מחזקת החפות. במובן זה, יש הקבלה מסוימת בין הליכי המעצר לבין הליכי התפיסה. בבואו של בית המשפט להכריע בסוגיות כגון דא, יש לבכר שמירה על זכויותיה של החברה, תוך פגיעה מידתית בחירותו או בקניינו של הפרט העבריין. לשון אחר, ככל שניתן להשיג את שמירת האינטרסים של החברה במספר אופנים, יש לבחור באמצעי הפוגעני פחות".
במקרה הנוכחי, ציין הנדל, מדובר בנאשמים שכבר הועמדו לדין בעבירות דומות, ואשר על-פי כתבי האישום נגדם - ביצעו עבירות חוזרות ונשנות, בין היתר לאחר שהשימוש במשאית אחת שלהם כבר הוקפא למספר חודשים. "תמונה זו מלמדת לכאורה כי האמצעים המידתיים יותר, המוצעים על-ידי הסניגור, אינם 'עושים רושם' על מרשיו. בנסיבות כאלו, הכף נוטה בבירור לכיוון הוראה בדבר תפיסת המשאית.
"בית משפט זה אף דן בעבר את המערערים לכף זכות, שעה שהמדינה ביקשה לתפוס כלי רכב אשר ביצעו פעולות המזהמות את הסביבה. ואולם דומה כי נקיטת יד רכה בעניינם של המערערים אינה מועילה. אלה ממשיכים לכאורה ללכלך ולזהם ככל העולה על רוחם, ועיון בגליון הרישום הפלילי אף מורה כי מנהל המערערת עושה דין לעצמו שעה שהוא מאיים על פקחי שמירת ניקיון. לכל אלה יש להוסיף את חשיבותה של השמירה על איכות הסביבה. אין להשלים עם הגישה לפיה זיהום הסביבה הינו חוק טבע. ההיפך הוא הנכון - פעולה כזו הינה נגד הטבע".
