בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה בסוף השבוע (24.7.03) בקשה לצו מניעה של עובד, שפוטר מרשות שדות התעופה לאחר 12 שנות עבודה, וטען שיש להכיר בו כעובד קבוע.
במסגרת הבקשה שהגיש העובד, באמצעות עו"ד רונן יריב, התבקש בית הדין לעבודה למנוע את פיטוריו של העובד, להכריז כי פיטוריו בטלים מעיקרם וכי יש לתת לו מעמד של עובד קבוע ברשות שדות התעופה. העובד צירף את ההסתדרות החדשה כמשיבה לעתירתו, וטען כי זו ייצגה אותו באופן בלתי הולם.
העובד הועסק ברשות שדות התעופה כעובד ביטחון במשך 12 שנים. תנאי עבודתם של עובדי הביטחון ברשות מוסדרים בהסכמים קיבוציים, ביניהם הסכם משנת 1985, המסדיר את משך תקופת ההעסקה של עובדי הביטחון במעמד ארעי, וקובע כי הרשות רשאית להאריך העסקת עובד המועסק בעבודה בעלת אופי ביטחוני במעמד ארעי, עד לתקופה של 9 שנים.
הרשות, שיוצגה על-ידי עורכי הדין נחום פינברג ואורלי אבירם, הבהירה כי הטעם לקביעת ההסדרים המיוחדים החלים על עובדי הביטחון, לרבות תקופת הארעיות הממושכת – נעוץ באופייה של העבודה אותם הם נדרשים לבצע, המחייבת רמת משמעת גבוהה, עמידה בסטנדרטים מחמירים של כושר גופני, עירנות ויכולת שימוש בנשק, כשמכל אלה נגזרת גם רמת שחיקה גבוהה.
לצד ההוראות המיוחדות, החלות על עובדי הביטחון בכל הקשור לתקופת הארעיות והארכתה, נקבעו בהסכמים הקיבוציים גם הוראות המסדירות גמול מיוחד לעובדים אלה. גמול זה, נועד להעניק להם פיצוי על אי קבלת קביעות ועם פיטוריהם לאחר תקופה ממושכת.
לאחר שהעובד השלים 9 שנות העסקה ברשות כעובד ארעי, נחתמו בין הרשות לבין ההסתדרות וועד העובדים 3 הסכמים קיבוציים שהאריכו את תקופת הארעיות של העובד בכל פעם בשנה נוספת.
ביוני השנה, כחודש לפני המועד שנקבע בהסכם הקיבוצי שנחתם בעניינו של העובד, זומן העובד לשימוע כדי לדון בעתידו ברשות. הנהלת הרשות הודיעה לעובד, כי היא מבקשת לסיים את עבודתו בעקבות שינוי מבני בחטיבת הביטחון וסיום תקופת עבודתו על-פי ההסכם. יו"ר ועד העובדים נתן הסכמתו לפיטורים, לאור הליכי הצמצום הננקטים על-ידי הרשות.
כחודש לאחר מכן, ניתנה לעובד הודעה על סיום העסקתו, וסמוך לכך הגיש את בקשתו זו למתן צו שימנע את פיטוריו. העובד טען, כי לא פוטר בשל צמצומים, וכי הטעם היחיד לפיטוריו נעוץ ברצון הרשות להתחמק ממחויבותיה ולהעניק לו מעמד של עובד קבוע. עוד טען שהליך השימוע היה פגום.
העובד טען שלאחר שהשלים 9 שנות העסקה כעובד ארעי, הוא הפך לעובד קבוע, ואין תוקף להסכמים הקיבוציים שהאריכו של תקופת הארעיות שלו. הרשות טענה שפיטורי המבקש נעשו משיקולים לגיטימיים, ובעקבות צמצומים בוטלה משרתו. כמו כן, נטען שהוועד הסכים לפיטוריו, וכי לא נפל כל פגם בהליך השימוע.
ההסתדרות טענה, באמצעות עו"ד חגית רימון מהאגף לאיגוד מקצועי, כי היא מצטערת על פיטורי העובד, אולם אין היא יכולה להתנגד להם לאור העובדה שהם נעשו בהתאם להסכמים הקיבוציים החלים על עובדי הרשות.
השופטת נטע רות ונציג הציבור צבי נגלר, קבעו בהחלטתם כי הוכח לכאורה שהעובד פוטר במסגרת הליכי צמצום ורה-ארגון, שהביאו לביטול תפקידו, והוא ידע כי בכוונת הרשות לערוך שינוי במבנה הארגוני. בטרם פיטורי המבקש, התייעצה הרשות עם ארגון העובדים וקיבלה את הסכמתו לאור הליכי הצמצום וההתייעלות המבוצעים ברשות. כמו כן, הליך השימוע היה תקין, וגם נתאפשר למבקש להיות מיוצג בהליך על-ידי עורך דין.
עוד קבע בית הדין, כי אפילו אם היה ראוי להכיר במבקש כעובד קבוע, הרי שהליך הפיטורים היה בהתאם להליך המחייב במקרה של פיטורי עובד קבוע, ולפיכך נדחתה בקשתו למתן צו מניעה נגד פיטוריו.
