המדינה לא יכולה הייתה להביא עדויות של נשים שתלונותיהן על
משה קצב התיישנו, משום שהצהירה בבג"ץ שאין בעדויות אלו ראיות למעשי אונס מצידו. כך טען הסניגור, עו"ד אבי לביא, בהמשך הדיון בערעורו של נשיא המדינה לשעבר. עדויות אלו שימשו על-מנת להוכיח שיטה מצידו של קצב, ובית המשפט המחוזי קיבל גישה זו.
אב בית הדין, השופטת
מרים נאור, תמהה האם ההגנה יכולה בכלל להסתמך על כל הליך העתירה נגד הסדר הטיעון עם קצב, לאחר שקצב "עשה פוף וביטל אותה". עם זאת, ביהמ"ש איפשר להגנה להמשיך ולטעון על בסיס ההליך בבג"ץ. טענתו של לביא הייתה, כי בית המשפט המחוזי לא צריך היה לאפשר להביא עדויות אלו.
לביא טען, כי אין דמיון בין הדברים שאמר קצב ל-א"כ (אחת מעדות השיטה) לבין דבריו ל-א'. נאור הגיבה בקוצר רוח: "אדוני רוצה שאני אפנה אותו לעמודים? אדוני יודע מה כתוב בפסק הדין. יש דמיון רב בין הדברים". לביא טען, כי עדותה של א"כ נסתרה שוב ושוב בידי עדויות חיצוניות, ולכן על בית המשפט העליון להתערב ולקבוע שהיא לא הייתה אמינה. הוא כינה את א"כ "שקרנית" וחזר על כך, למרות הערתה של נאור שעליו למתן את לשונו.
לאחר שלביא ציטט מספר פרטים האסורים בפרסום, הזהירה אותו נאור שהדבר יביא לסגירת הדלתיים. היא נזפה בו על הפרת צווי איסור פרסום ועל הקראת קטעים מושחרים מן הפרוטוקול. לביא השיב: "אשתדל". נאור: "אתה לא תשתדל; אתה תצליח".
לביא עבר להתייחס לעדויותיהן של נ"א ו-נ"ר, שהובאו כעדויות חיזוק לעבירות המין שביצע קצב ב-ה' ו-ל' מבית הנשיא. לדבריו, עדויות אלו לא נשאו גוון מיני ולכן אין ללמוד מהן על האישומים. עוד טען, כי גם עדויות אלו לא היו אמינות. נאור ציינה: "אף פעם לא אמרנו שלעולם לא ניכנס למהימנות, אבל יש דברים מרכזיים ויש דברים שוליים".
