אתר אינטרנט אינו אחראי להפרות זכויות יוצרים המתבצעות במסגרת פורומים שהוא מפעיל. כך קובע (7.8.11) שופט בית המשפט המחוזי מרכז, פרופ' עופר גרוסקופף.
גרוסקופף דחה תביעה של א.ל.י.ס (אגודה להגנת יצירות סינמטוגרפיות) ו-16 ממפיקי הסרטים הגדולים בעולם נגד האתר רוטר.נט ובעליו, ישעיהו רוטר. התביעה הוגשה בטענה שבמסגרת הפורומים בתשלום שמקיימת רוטר.נט, מוצבים באופן תדיר קישורים לאתרים בהם מצויים עותקים מפרים של יצירות שבבעלות התובעות או מי שהן מייצגות בישראל. קצפן יצא במיוחד נגד שניים מהפורומים בתשלום, בהם מתרכזים לטענתן הקישורים לאתרים מפרים בתחום הסרטים: פורומים המכונים "Downloads" ו"סרטים וטלוויזיה".
גרוסקופף אומר בתחילת פסק דינו, כי מאחר שמאבקם של מפיקי הסרטים נגד אתרי ההורדות נדון למעשה לכישלון, הם ממקדים אותו במעגלים השני והשלישי: בעלי אתרי אינטרנט המקיימים במסגרתם פורומים, אשר גולשים יודעי דבר (המהווים את מעגל הפעילות השני) מציבים בהם קישורים לאתרים מפרים (המהווים את מעגל הפעילות הראשון), בהם מתבצעת ה"פעילות הפיראטית" גופה.
לדבריו, יש לבחון את התביעה כחלק משאלת אחריותם של גורמי ביניים להפרת זכויות יוצרים. "לתחום זה חשיבות עצומה מהטעם הפשוט שלעיתים קרובות בעל הזכות שנפגעה יכול אמנם, מבחינה משפטית-עיונית, לתבוע את המזיק הישיר, אולם באופן מעשי תביעה זו אינה בת מימוש במקרה הרע, או נהנית מאפקטיביות חלקית במקרה הטוב. לעומת זאת, גורם הביניים נגיש מאוד לתביעה, ובמקרים רבים גם יכול לשמש כמונע נזק טוב ויעיל. הקושי המרכזי בו נתקל בעל הזכות מול גורם הביניים הוא דווקא במישור המשפטי-העיוני: האם הדין מכיר באפשרות לתבוע את גורם הביניים? מהם התנאים להכרה באחריותו של גורם הביניים? מהן ההגנות העומדות לאותו גורם הביניים?".
גרוסקופף מסתמך על פסיקת בית המשפט העליון, אשר דחה תביעה של הוצאת שוקן נגד האוניברסיטה העברית שהוגשה בטענה לאחריותה להפרת זכויות היוצרים שלה בידי אגודת הסטודנטים. לאור פסיקה זו הוא אומר, כי ככלל - קיימת תופעה של "הפרה תורמת", אך גורם הביניים ישא באחריות עליה רק אם הוא מעודד אותה במישרין או יוצר את התשתית המאפשרת אותה.
בהשליכו את אותה הלכה לתחום האינטרנט קובע גרוסקופף, כי אחריות בעל אתר להימצאות קישור לאתר מפר יכולה להתקיים בנסיבות מתאימות, אולם, למעט מצבים קיצוניים, היא מותנית בכך שנמסרה לבעל האתר התראה על הימצאות הקישור באתר שבבעלותו, והוא נמנע מלפעול לגביה בהתאם לנוהל של "הודעה והסרה" - דהיינו: הסרת הקישור המפר לאחר דרישת בעל הזכויות.
גרוסקופף מוסיף: "דרישת התובעים כי מנהלי אתרים ידאגו מיוזמתם לביצוע ניטור של הפורומים המופעלים באתר שקולה, מעשית, לייחוס ידיעה קונסטרוקטיבית לבעלי ולמנהלי אתרים על המתרחש בפורומים המתנהלים באתר. דרישה זו אינה עומדת בקריטריונים שנקבעו בעניין האוניברסיטה העברית נ' שוקן (בו הודגש הצורך להוכיח ידיעה בפועל - להבדיל מידיעה בכוח), והיא אף אינה רצויה מבחינה חברתית. הטלת חובה שכזו הופכת את בעלי האתרים ל'עורכים בעל כורחם', וזאת תוך שלילת האפשרות לקיומם של פורומים אינטרנטיים פתוחים, שאינם כפופים לכל סוג של צנזורה".
עוד הוא אומר, כי הטלת חובת פיקוח על בעלי האתרים היא יקרה מאוד, מחייבת התייעצות במומחים ואינה רצויה מבחינה חברתית בשל השירות המועיל שהם מספקים. "הטלת חובה כללית על בעל אתר בשל הפרה תורמת מוצדקת לפיכך, הן מבחינת דרישת הידיעה והן מבחינת דרישת התרומה הממשית והמשמעותית, רק לאחר שנמסרה לבעל האתר התראה על קיום הקישור המפר, והוא נמנע, ללא הצדקה מספקת, מלנקוט בפעולות להסרת הקישור לאתר המפר", קובע גרוסקופף.
במקרה הנדון נקבע, כי רוטר.נט אינו מעודד את הפרת זכויות היוצרים, אלא להפך: תקנון האתר אוסר להעלות חומר המוגן בדיני הקניין הרוחני. גרוסקופף זיכה את רוטר.נט בהוצאות של 50,000 שקל, כאות הערכה על ייצוג העמדה העקרונית של בעלי האתרים והמשתמשים בפורומים.
