היום לפני 50 שנה, ב-15 באוגוסט 1961, החלה בנייתה של חומת ברלין.
חומת ברלין חילקה למעשה את בירתה של גרמניה לשני חלקים: החלק שבשליטת גרמניה המזרחית, שהשתייכה לגוש המזרחי-קומוניסטי, והחלק שבשליטת גרמניה המערבית, שהשתייכה לגוש המערבי-קפיטליסטי.
ברלין המזרחית שימשה כעיר הבירה של גרמניה המזרחית, אך בירתה של גרמניה המערבית הייתה בון. ברלין המערבית, הייתה מעין מובלעת בגרמניה המזרחית.
העיר מחולקת למעצמות המנצחות
בסוף מלחמת העולם השנייה, נאספים בגרמניה הכבושה נציגים של ארבע המעצמות המנצחות וקובעים את גורלה של העיר ברלין. כל אחת מארבע המעצמות המנצחות - ארה"ב, בריטניה, צרפת ובריה"מ - מקבלת לידיה את השלטון על חלק נפרד של העיר.
ביוני 1948 חולקה העיר לשניים, כאשר שלוש בנות הברית המערביות מאחדות את חלקיהן תחת מנהל משותף, ומנהיגות את המטבע של גרמניה המערבית. בצד המזרחי שולטים הסובייטים, שהצליחו לכבוש את מזרח-גרמניה והנהיגו בה שלטון קומוניסטי.
טרם בניית החומה היה הגבול בין ברלין המזרחית והמערבית הנקודה היחידה בגרמניה המזרחית שבה ניתן היה לעבור לגרמניה המערבית, ובין סוף מלחמת העולם השניה ועד לבניית החומה עברו 2.5 מיליון גרמנים מהמזרח אל המערב.
בשנת 1961 החליטה ממשלת מזרח-גרמניה לבנות חומה באורך 45 קילומטרים כדי למנוע בריחה של תושבים. עד נפילת החומה הצליחו לברוח ממזרח ברלין כ-5,000 איש.
תושבי ברלין היו מפוצלים במשך 26 שנה ולא יכלו לעבור בין מערבה ומזרחה. 192 איש נהרגו בניסיון לחצות את החומה, ובחודש פברואר 1989, כחצי שנה לפני נפילת החומה, נהרג האדם האחרון בניסיון לחצותה.
לאחר 26 שנות פיצול של העיר ושל המדינה, נופצה החומה בליל ה-9 בנובמבר 1989. גרמניה אוחדה פחות משנה לאחר מכן, ב-3 באוקטובר 1990.
מהחומה נותרו חלקים מעטים בלבד והם משמשים בעיקר כאתרי הנצחה. נפילת חומת ברלין הייתה לסמל לסיום המלחמה הקרה, כפי שבעת קיומה הייתה לסמל הסכסוך הבין-גושי.
