בג"ץ: לעקור מנהג ההתקפות האישיות על עובדי מדינה

יש לעקור את המנהג המתפשט של תקיפת עובדי ציבור באופן אישי, כאשר מעשיהם אינם נראים למאן דהוא, ובית המשפט לא יתן את ידו להתקפות כאלו. כך אומרים (יום ד', 21.9.11) שופטי בית המשפט העליון, יצחק עמית ואליקים רובינשטיין. בג"ץ הטיל בצורה חריגה הוצאות של עשרות אלפי שקלים על עותר, שתקף בצורה כזו עובדי מדינה ואשר מטריד שוב ושוב את בתי המשפט בעניינו.

משה ברגמן הוא יו"ר האגודה השיתופית המחזיקה ב-239 דירות ובשלושה מבני ציבור בקריית משה שבירושלים, וקיים סכסוך ארוך ומורכב בינו לבין מקצת מבעלי הדירות בשכונה. ביוני השנה החליט רשם האגודות, עו"ד אורי זליגמן, על פירוק האגודה בעקבות דוח של רו"ח עופר אלקלעי. ברגמן והאגודה עתרו לבג"ץ נגד ההחלטה, והעלו טענות אישיות קשות נגד זרח יהב, עוזרו של זליגמן המטפל בעניין, כאשר חשפו שבשנת 2007 קיבל התראה בשל שיחות בעלות אופי אינטימי עם עובדת שהייתה כפופה לו.

עמית מציין בהחלטתו לדחות את העתירה, כי ברגמן מטריח את בתי המשפט, ואף לבית המשפט העליון כבר הגיע, תוך שהוא מציג אמתלאות שונות ומתעטף במחלצות שונות, "בבחינת אותה הגברת בשינוי אדרת". על טענותיו כלפי יהב אומר עמית, כי הן בבחינת שרשרת ספקולטיבית של חד גדיא, ואין בהן כדי לפסול את ההחלטות שקיבל יהב.


שרשרת טענות בסגנון חד גדיא


עוד טען ברגמן, כי על יהב לפסול את עצמו מלדון בענייני האגודה, בשל ההליכים שהוא-עצמו פתח נגד יהב. "בכך נוקט המשיב בטקטיקה של נבואה המגשימה את עצמה, תוך פגיעה בעובדי ציבור במטרה להניא ולהרתיע אותם מלעשות את מלאכתם", קובע עמית. ובכלל, העתירה "גדושה תיאורי קנוניות ומזימות שמייחס העותר לאנשים רבים, על סמך קטעי רכילויות וספקולציות". על כך אומר עמית:

"מנהג חדש בא למדינה - תקיפה אישית של עובד ציבור במטרה להניאו ולהרתיעו ממילוי תפקידו - תוך 'פשפוש' בעברו, הדלפת תכתובות דוא"ל פנימיות ממשרדו (נספחים א' לבקשה להגשת ראיות נוספות) ואף הפעלת חוקרים פרטיים (כפי שמשתמע מסעיף 40 לעתירה). לטעמי, שומה על בית המשפט לצאת חוצץ נגד התופעה של הכפשת עובדי ציבור והטלת מורא עליהם במסווה של חשיפת שחיתות ולוחמה למען טוהר המידות".

בעתירה נוספת ביקש ברגמן לעכב את פירוק האגודה עד להחלטה בערעור שהגיש ליועץ המשפטי למשרד התמ"ת (במסגרתו פועל רשם האגודות). עמית דחה גם אותה, באומרו שערכאת ערעור אינה מתערבת בסעדים זמניים, ודאי כאשר היועץ המשפטי לתמ"ת טרם החליט בערעור. מעבר לכך, קבע, אין הוא רואה ממש בעתירה לגופה, ומה עוד - שברגמן נקט בשורה של הליכים באותו נושא.

עמית חייב את ברגמן אישית בתשלום הוצאות בסכום כולל של 61,000 שקל, תוך שהוא מדגיש שעליו לשלם זאת מכיסו ולא מקופתה של האגודה. מדובר בסכום גבוה מאוד, במיוחד כאשר מדובר ביחיד שעתר לבג"ץ.


לשנות את מתכונת הערעור


רובינשטיין, אשר הסכים עם עמית, התייחס גם הוא לתופעת ההתקפות האישיות: "אצטרף לדברי חברי באשר לצורך להיזהר ב'תרבות' שקפצה עלינו זה לא כבר, בחינת 'מנהג חדש בא למדינה' - ואולי לא לגמרי חדש - שתחת התמודדות עם החלטות לגופן מתעסקים במחליט, ומטילים דופי 'בכל מי שזז'. אך המגמות נראות כמתפרצות למעגלים נוספים, ובתי המשפט לא יתנו לכך יד".

עוד מעיר רובינשטיין, כי הגיעה העת לשנות את החוק הקובע שערעור על החלטות רשם האגודות ייעשו בפני השר ולא בפני בית המשפט. מדובר בעולם ארכאי, אומר רובינשטיין: "מורשת ארכאית כמעט כמו ארכאיות האגודה השיתופית 'מעונות עובדים בקריית משה' בה עסקינן, שאבד עליה ועל שכמותה הכלח, לאמיתם של דברים, כבר לפני שנות דור. די אם נציין כי בראשית שנות החמישים היו חברים בה – לפי החומר שהוגש לנו – פרופ' בן-ציון דינור, שר החינוך והתרבות, ורעייתו עליהם השלום; ייתכן כי בעולמם שלהם הייתה לשיתוף הסוציאלי-סוציאליסטי משמעות; לא כן בעולם האינדיבידואליסטי דהאידנא, גם אף כי חבל שערכים טובים ויפים רבים של הקואופרציה לא נתקיימו".

לגבי הערעורים, המצב שנוצר הוא שהשר האציל את סמכותו לממונה על יחסי עבודה במשרדו ולאחר מכן ליועצו המשפטי. "מבלי לפגוע באיש מהם אלא כעניין מוסדי, הדברים אינם מתקבלים על הדעת במובן מערכתי-ערכי, בחינת מין בשאינו מינו, ועם כל ההערכה לעובדי הציבור הבכירים הללו, שאין לי ספק כי השתדלו ומשתדלים למלא שליחותם באמונה, צריך הנושא להיות מוסדר בחקיקה לכיוון ערכאה שיפוטית כהלכתה. אינני יודע אם דברינו נקראים ואם הנושא בטיפול, אך יפה שעה אחת קודם לשם הסדרתו", מסכם רובינשטיין.