תביעת נזיקין בגין אירוע שהתרחש בחו"ל ושני הצדדים לו הם ישראלים, תידון לפי החוק במקום האירוע. כך פסק (יום ג', 25.10.11) בית המשפט העליון, בדיון נוסף שנערך בהרכב של שבעה שופטים.
בעת שהותם בניו-זילנד במסגרת טיול שאחרי צבא, רכשו רוני יובינר ורביב שומרון, שהם אזרחים ישראלים, רכב על-מנת שישמש אותם במקום. במהלך נסיעתם צירפו השניים לנסיעתם את נטע-לי סקאלר, גם היא אזרחית ישראלית, והשלושה נהגו ברכב לסירוגין. הרכב היה מעורב בתאונת דרכים, יובינר נפצע קשה והגיש בישראל תביעה נגד סקאלר. בגין פגיעותיו כנגד המערערת. על-פי הנטען בכתב התביעה, בהגיע תורה של סקאלר לנהוג ברכב היא, ניסתה ברשלנות לעקוף משאית וכתוצאה מכך אירעה תאונת הדרכים. סקאלר הגישה מצידה הודעת צד ג' כנגד שומרון.
המחוקק בניו-זילנד הסדיר את נושא פיצוי נפגעי תאונות הדרכים בחוק מיוחד. בדומה לישראל, חל בניו-זילנד משטר של פיצוי ללא אשם. בשונה מאשר בישראל, עיקרון ייחוד העילה הניו-זילנדי הוא מוחלט, באופן שכל ניזוק זכאי לפיצוי, במידה כזו או אחרת, מידי הרשות, ואין הוא רשאי להיפרע מן המזיק כלל. הבדל נוסף, בהשוואה להסדר הישראלי, הוא כי תחולתו של ההסדר הפיצויי בניו-זילנד אינו מותנה בעריכת ביטוח לרכב. הניזוק נפרע מקרן הפיצויים שהוקמה למטרה זו, ואשר ממומנת בעיקר מתקציב ממשלת ניו-זילנד. ההסדר הפיצויי הניו-זילנדי חל על כל מי שמשתמש ברכב בניו-זילנד ועל כל מי שנפגע בתאונת דרכים בשטח אותה מדינה.
בדיון המקורי בבית המשפט העליון קבעו השופטות
עדנה ארבל ו
אסתר חיות, בניגוד לעמדת השופטת
מרים נאור, כי ניתן לדון בתביעה בארץ לפי פקודת הנזיקין הישראלית. לבקשת סקאלר הורתה הנשיאה
דורית ביניש לקיים דיון נוסף בסוגייה, ובו נקבע ברוב דעות, כי הדין שיחול הוא הניו-זילנדי.
את דעת הרוב כתב המשנה לנשיאה,
אליעזר ריבלין. הוא מסתמך על פסק דינו של בית המשפט העליון משנת 2004, הקובע שככלל - מקום ביצוע העוולה הוא זה שבו תידון תביעת נזיקין. ריבלין דן באריכות בשאלה האם יש מקום לחרוג מכלל זה כאשר הן התובע והן הנתבע הם ישראלים, ומשיב בשלילה. הוא אומר:
"קביעת דין מקום ביצוע העוולה ככלל הבסיסי שיחול על מעשה הנזיקין, שיקפה את ההערכה שלפיה בבחינת השיקולים החלים במסגרת ברירת הדין בנזיקין, באופן אפריורי, הדין המתאים ביותר שישלוט על האירוע יהיה הדין החל במקום שבו אירעה העוולה. דין זה מתיישב עם הצורך בכיבוד עקרונות הטריטוריאליות והריבונות הטריטוריאלית, כיבוד ציפיותיהם של הצדדים, ויש בו כדי להביא ליציבות, ודאות ואחידות".
לדעתו של ריבלין הצטרפו נאור,
אשר גרוניס,
יצחק עמית ו
סלים ג'ובראן. חיות וארבל נותרו בעמדתן המקורית, אך כעת מצאו את עצמן במיעוט. לפיכך, תביעתו של יובינר לא תידון בישראל; ריבלין העיר שהוא כבר קיבל פיצוי בניו-זילנד ולכן אינו יוצא "וידיו על ראשו".
