עם עליית הגיל והניסיון בעבודה (למעט בשנים לקראת היציאה לפנסיה), פערי ההכנסות הולכים וגדלים לטובת בעלי השכלה גבוהה יותר. שיאני ההכנסה הם בעלי ההשכלה האקדמית. הפער בין בעלי יותר מ-12 שנות לימוד לבין מי שלא סיימו 12 שנות לימוד הגיע ל-80 אחוז בשנת 2009 כך עולה ממחקר חדש שערך פרופ' דן בן-דוד, מנהל מרכז טאוב המשרטט מפת דרכים ויזואלית על ההשפעה של החינוך בישראל על החברה והמשק.

במסמך, מדגיש פרופ' בן-דוד מדגיש כי קיים קשר הדוק בין רמת השכלה ורמת הכנסה. בקבוצת הגיל הצעירה (24-18), אין הבדל בהכנסה בין מי שסיים 12 שנות לימוד ובין מי שלא סיים 12 שנות לימוד. עם עליית הגיל והניסיון בעבודה, ההכנסה עולה בשתי קבוצות ההשכלה, אך פערי ההכנסות הולכים וגדלים לטובת מי שסיימו 12 שנות לימוד. לקראת הפרישה לפנסיה, ההכנסה החודשית הולכת ויורדת, בכל רמות ההשכלה.

מהמסמך עולה כי שיאני ההכנסה הם בעלי ההשכלה האקדמית. אומנם הפער בינם לבין שתי קבוצות ההשכלה הקודמות בגילים הצעירים הוא נמוך, אך בגילים 44-40, בעוד הכנסתם החודשית הממוצעת של מי שלא סיימו 12 שנות לימוד הייתה 5,339 שקלים והכנסתם של מי שסיימו 12 שנות לימוד הייתה 7,036 שקלים בממוצע, הכנסתם הממוצעת של בעלי תואר אקדמי הגיעה ל-14,235 שקלים.

ירידה משמעותית בפריון העבודה

במקביל עולה מהמסמך כי ישראל חווה הידרדרות ממושכת בשיעורי התעסוקה ובפריון העבודה מאז שנות השבעים. שיעור התעסוקה של גברים בגילי העבודה העיקריים (54-35) בישראל היה דומה לממוצע המשקים המובילים במערב לפני שלושה עשורים, אולם מאז הוא ירד מאוד (התרשים הימני).

עד אמצע שנות ה-70, פריון העבודה בישראל - שהוא המפתח העיקרי לצמיחה כלכלית - עלה והתקרב לפריון של מדינות ה-G7. מאז, למרות שישראל מובילה בתחומים רבים, המדינה הולכת ונסוגה במונחים יחסיים בהשוואה למשקים המובילים במערב (התרשים השמאלי).

לדברי פרופ' דן בן-דוד: "בארץ אוכלוסיה גדולה מאוד שאין בידה כלים או תנאים להתמודדות במשק מודרני, תחרותי ופתוח. המשקולת הזו על צווארה של החברה מושכת את התעסוקה ואת הפריון בישראל כלפי מטה".

ירידה ברמת תלמידי החינוך היסודי

רמת ההישגים בתחומי הליבה של כמחצית מהילדים במערכת החינוך היסודית נמצאת מתחת לכל מדינות המערב הרלוונטיות זה למעלה מעשור (למעט מבחן אחד). לדברי דן בן-דוד: "ילדים המתקשים להתמודד היום בתחומי לימוד בסיסיים יתקשו להתמודד כלכלית בשוק העבודה העתידי".

עוד מבהיר בן-דוד כי לא מדובר בבעיה סטטית, אלא בבעיה ההולכת ומעמיקה במהירות. מספר התלמידים במערכת החינוך היסודית הממלכתית נשאר כמעט קבוע מאז שנת 2000 בעוד שמספר התלמידים במערכת הממלכתית-דתית גדל ב-11%. באותו עשור, מספר התלמידים הערבים גדל ב-37% ומספר התלמידים החרדים - ב-57%.

פרופ' בן-דוד מבהיר כי "לאור ארגז הכלים החסר שמקבלים התלמידים החרדים והערבים בתחומי היסוד - כל קבוצה, מסיבות שונות - לאור העובדה שכבר היום הם מהווים כמעט מחצית מכלל הילדים בישראל, ולאור הגידול המהיר מאוד בחלקן של שתי קבוצות תלמידים אלה בסך התלמידים, נדרש שיפור משמעותי ומיידי בכל הקשור לחינוך של מי שיהוו רוב עתידי במדינת ישראל".

נדרש שדרוג משמעותי של ליבת הלימודים

עוד מוסיף פרופ' דן בן-דוד כי "העתיד נמצא היום על ספסל הלימודים. אם להשתמש במושגים מעולם תכנון המים, מדינת ישראל עברה מזמן אל מתחת לקו האדום בתחום החינוך ונמצאת היום גם מתחת לקו השחור. כמחצית מהילדים בארץ מקבלים מאז שנות התשעים חינוך ברמה נחותה מהמקובל בעולם הראשון. המחצית השנייה מקבלת חינוך ברמות נמוכות אפילו בקני מידה של העולם השלישי - ומחצית זו תהפוך לרוב בשנים הבאות".

לדברי פרופ' בן-דוד, נדרש שדרוג משמעותי של ליבת הלימודים הניתנת לכל ילדי ישראל והנחלתה בכל בתי-הספר ללא יוצא מן הכלל. "כפי שמדינה מחייבת את כל ילדיה ללכת לבתי-הספר, ובכך היא מתכוונת להגדיל את דרגות החופש שיהיו להם בבגרותם, כך גם זכותה לקבוע ליבת לימודים שעליהם ללמוד - אחרת מדובר בכלי ריק שאינו ממלא את ייעודו", הדגיש בן-דוד.