בית המשפט העליון שב וקובע (יום ב', 21.11.11), כי קורבנות עבירות מין עשויים להדחיק את זכרונותיהם והללו עשויים להתעורר כעבור שנים רבות, כתוצאה מגירוי חיצוני. בית המשפט העליון מדגיש, כי במקרה כזה יש צורך בעדויות מסייעות ולא ניתן לסמוך רק על עדותו של הקורבן.
השופט
יצחק עמית דחה, בפסק דין ארוך מאוד, את ערעורו של אב שהורשע בשורה ארוכה של עבירות מין שביצע בבתו בהיותה בת 12-4. הבת לא זכרה דבר ממעשים אלו, עד שזכרונה התעורר בשנת 1999, כאשר הייתה בשנות ה-20 לחייה והוטרדה מינית בידי מרצה באוניברסיטה בה למדה. עמית מתאר בפירוט רב כיצד חשפה המתלוננת, צעד אחד צעד בשנים 2006-2001, את המעשים שביצע בה אביה, שנים רבות לפני כן.
האב טען שמדובר ב"השתלת זיכרון" ובהשפעה של אירועים מאוחרים יותר, ולפיכך אין לתת אמון בעדותה של בתו, אך בית המשפט המחוזי נתן אמון בעדות זו. לעומת זאת קבע המחוזי, כי אין לתת אמון בגרסת ההורים, ואף הצביע על פרטים בה שלא עלו בקנה אחד עם המציאות.
יותר במישור הקליני, פחות במישור המדעי בפסק הדין בערעור חוזר עמית על קביעותיו העקרוניות בנושא לפני מספר שנים ומוסיף עליהן, כדבריו, עוד מספר הערות והרהורים. לדבריו, המחוקק אימץ את הדעה לפיה תיתכן שכיחה מוחלטת של אירועים כה קשים, למרות שהיא מקובלת יותר במישור הקליני ופחות במישור המדעי. הוא מוסיף:
"הדעה הרווחת היא כי התופעה של גילוי עריות במשפחה נפוצה בהרבה מאחוז המקרים המובא בפני בתי המשפט. גם לשיטתם של הגורסים כי התופעה של זיכרונות מודחקים היא נדירה, יש בכך כדי להסביר מדוע אכן מקרים אלה מהווים אחוז מזערי מתיקי גילויי העריות הנדונים בבית המשפט. מנגד, העובדה כי גם התומכים בדוקטרינת הזיכרון המודחק גורסים כי קיימת אפשרות להיווצרות זיכרונות כוזבים, מחייבת משנה זהירות בבואנו לקבוע 'היה או לא היה' במסגרת הליך פלילי, ומכאן הצורך בראיות מחזקות שאין מקורן אך ורק בנפגע העבירה".
גמול, הרתעה וסלידת החברה עמית קובע, כי אין מקום להתערבות בממצאי המחוזי בנוגע למהימנותה של המתלוננת, אך מנתח בהרחבה רבה את הראיות התומכות בגירסתה תוך שהוא מצביע על חולשות אפשריות בהן. בסופו של דבר הוא מגיע למסקנה, כי הצטברות הראיות יוצרת בסיס מספיק של תמיכה בעדותה של המתלוננת. עמית גם מצביע במיוחד על שורת התבטאויות של האב, שלדבריו מחזקות את עדותה של בתו ומהוות ראשית הודאה. עמית מעיר על כך שפרופ' אלי זומר, שהעיד כמומחה מטעם התביעה, גם טיפל במתלוננת ואומר שמוטב להימנע ממצב כזה, אם כי במקרה הנוכחי הוא קובע שזומר ידע להבחין בין שני החלקים של עדותו.
על חומרת העונש אומר עמית: "אין צורך להכביר מילים באשר לחומרת המעשים בהם הורשע המערער, עבירות מין קשות שביצע בבתו בהיותה רכה בשנים. לא אחת עמד בית משפט זה על הכיעור הרב בעבירות מין, בפרט עבירות מין בקטינים ועל אחת כמה וכמה עבירות מין בתוך המשפחה. הענישה בגין עבירות מעין אלו צריכות לבטא שיקולי גמול והרתעה ואת הסלידה הרבה של החברה מהמעשים והעבריינים שביצעו עבירות אלה".
