מירון חומש, שהיה המשנה למנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל, סבל מהתנכלויות קשות מצד המנכ"ל דאז, יעקב אפרתי, לאחר שהתנגד לעסקה שיזמו אפרתי ואהוד אולמרט, שהיה השר הממונה על המינהל. התנגדותו של חומש לעסקה הייתה מוצדקת, מאחר שנפלו בה פגמים קשים. כך קובע (13.11.11) בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב.

חומש מונה בשנת 2002, בנוסף על תפקידו כמשנה למנכ"ל, ליו"ר הנהלת נמל יפו, שרוב אדמותיו היו בבעלות המינהל. בשנת 2003 החלה להתגבש עסקה בין המינהל לבין עיריית תל אביב, על דעתו של אולמרט, לפיה חלק משטחי המסחר בנמל יועברו לבעלות העירייה. במאי 2004 נחתם הסכם בין העירייה למינהל בדבר חילופי קרקעות, ולפיו יקבל המינהל בתמורה את מגרש הכדורגל של מכבי יפו.

טיוטת ההסכם הועברה לחומש עוד באפריל 2004, ולאחר זמן קצר הגיב בציינו שורה של ליקויים שנפלו בהסכם: אי דיווח ההסכם לשלטונות מס שבח, אי התייחסות לנושא המע"מ, אישורי העברה בטאבו, הליכי הפקעה, חוסר התייחסות ליחסי הגומלין שישררו בנמל לאחר החלפת הנכסים, חוסר בהירות הנוגע לנכסים שיועברו למינהל ועוד. הוא לא קיבל כל מענה על הערותיו.


הפסד של 8 מיליון דולר למינהל


ב-1.7.2004, בזמן שאפרתי שהה בחו"ל, קיבל חומש מירון ביבי, שהיה אז מנהל מחוז ת"א של המינהל (ולימים מנכ"לו), את ההצעה להסכם שתובא לאישור הנהלת המינהל. מדובר היה בהסכם שנחתם עוד ב-31.5.2004 בין העירייה למינהל, ובו נקבע שחילופי הקרקעות יבוצעו עד 19.7 - יומיים לפני המועד בו אמורה הייתה הנהלת המינהל לדון בהסכם. חומש כתב בתגובה, כי מדובר בהפיכת ההנהלה לחותמת גומי, טען ששווי הקרקע שיקבל המינהל נמוך בהרבה מזה שיעביר לעירייה (במסמך מאוחר יותר ציין שמדובר ב-12-11 מיליון דולר מול 20 מיליון דולר) והעלה הסתייגויות משמעותיות נוספות. ביבי וחומש המשיכו להתכתב בנושא, ואילו אפרתי כלל לא התייחס להערותיו של חומש.

ב-12.7.2004 הגיש חומש תלונה למבקר המדינה דאז, אליעזר גולדברג, נגד העסקה. השופטת אורנית אגסי מציינת, כי "מדובר בהשגות ענייניות ומקצועיות על שוויו של ההסכם מתוך שמירת אינטרס המדינה והתמורה הכספית אשר תתקבל בעסקה כאמור. לא נמצאה כל ביקורת אישית כלפי הנתבע 2 [אפרתי] בהסכם. ניכר היה, כי תלונותיו העיקריות של התובע היו כלפי העסקה עצמה ולא כלפי החתומים על ההסכם". שישה ימים לאחר מכן עשה חומש ניסיון אחרון להוריד את העסקה מסדר יומה של הנהלת המינהל, אך נכשל.

אגסי אומרת: "התובע הוכיח, כי נפלו פגמים רבים בהסכם מאי 2004לרבות לגבי מועד חתימתו, תוכנו והבאתו לאישור הוועדה. התובע הוכיח, כי הגיש הערותיו לגבי ההסכם אולם אלה לא יושמו בפועל. התובע הוכיח, כי קיבל לידיו הסכם חתום בזמן שהנתבע 2 שהה בחו"ל וזמן קצר לפני הבאתו לאישור ההנהלה. הוכח כי התובע חזר והתריע על הליקויים בו בפני גורמים מבית. לאחר שהליקויים לא תוקנו פנה התובע בתלונה למבקר המדינה. הוכח, כי תלונתו הייתה עניינית וכמוצא אחרון טרם אישורו של ההסכם בהנהלה".


נקמנות אישית גרידא מצד אפרתי


מכאן עוברת אגסי לתאר את ההתנכלויות מצד אפרתי כלפי חומש, ופותחת בקביעה נחרצת: התנהגותו זו "הייתה בלתי מידתית וניכר היה כי מדובר היה בנקמנות והתנכלות כלפי התובע". תחילה הודיע אפרתי לחומש, בינואר 2005, כי חוזהו במינהל לא יוארך - וזאת מבלי שנערך לו שימוע. משמעות ההודעה הייתה שחומש יסיים את עבודתו כעבור שלושה חודשים. לאחר שחומש פנה לנציבות שירות המדינה, נקבע שייערך לו שימוע; בשל מעורבותו של אולמרט בפרשה, התקיים השימוע בפני שני עובדים בכירים בנציבות שירות המדינה. רק בדצמבר 2005 דחו השניים את המלצתו של אפרתי לפטר את חומש.

אפרתי לא ויתר. הוא סירב להאריך את חוזהו של חומש, שנזקק שוב להתערבות נציבות שירות המדינה, ואז האריך אותו רק בשנה בכל פעם במקום בארבע שנים כנהוג. אפרתי שלל חלק ניכר מסמכויותיו של חומש, וזאת אף מבלי להודיע לו על כך. אפרתי לא הכחיש זאת בעדותו: "הנתבע 2 ניצל את מעמדו וכוחו לעשות כן לאחר שנציבות שירות המדינה החליטה להותיר את התובע בתפקידו. הנתבע 2 הבהיר, כי אומנם היה בסמכותה של הנציבות להשאיר את התובע בתפקידו אולם בסמכותו הוא, להחליט איזה תפקידים יבצע התובע בעבודתו. החלטתו הייתה, לרוקן את התובע כמעט לחלוטין מסמכויותיו", כותבת אגסי. "התנהגותו של הנתבע 2 בעניין זה הייתה שרירותית, חד-צדדית, תוך ניצול סמכויותיו לרעה והכל מתוך נקמנות אישית גרידא".

לאורך פסק הדין אומרת אגסי מספר פעמים, כי טענותיהם של המינהל ושל אפרתי - הן בזמן אמת והן בהליך בפניה - לא היו אמת. כך למשל נטען, כי חומש קיבל את טיוטת ההסכם עם העירייה לעיונו עוד קודם שנחתם - טענה שהייתה שקרית. בזמן אמת הסביר אפרתי, כי הוא מפטר את חומש בשל תפקודו הירוד - טענה משוללת כל יסוד, קובעת אגסי.

בצד הכספי, קיבל בית הדין את תביעתו של חומש רק בחלקה. הוא קבע שעל המינהל לפצותו ב-45,000 שקל על הוצאותיו המשפטיות כאשר נאבק על זכויותיו, ב-40,000 שקל על עוגמת הנפש שנגרמה לו, ב-60,000 שקל בשל הפגיעה בסמכויותיו, וכן בהוצאות בסך 15,000 שקל. בסך-הכל ישלם המינהל לחומש 160,000 שקל.