איומים הנאמרים בעידנא דריתחא מהווים עבירת איומים לכל דבר. כך קבע (14.2.12) בית המשפט המחוזי בנצרת, אשר הרשיע באיומים את יצחק דרור שצעק "אני אפגע ואשרוף מחלקת הרווחה" בפני עובדי המחלקה בקריית שמונה.

המדינה ערערה על זיכויו של דרור בידי בית משפט השלום בצפת, והשופט אשר קולה קיבל את ערעורה לאחר שדן ביסוד הנפשי של עבירת האיומים. תחילה קובע קולה, כי היסוד העובדתי של איומים התקיים, גם אם דרור - כטענתו - דיבר על שריפת הלשכה כשהיא ריקה מאדם: "אדם סביר השומע, כי מישהו מאיים לשרוף את מקום עבודתו חש מפוחד או מוקנט, ואחת היא לי, אם שכיר הוא, או אם בעל המקום הוא, אם ה'איום' היה לשרוף המקום על יושביו ואם האיום היה לשרוף המקום ללא יושביו".

קולה דחה את מסקנתו של בית משפט השלום, לפיה דרור לא התכוון לדבריו ואלו היו בגדר התנהגות נפוצה בלשכת הרווחה. בית משפט השלום קבע שמדובר היה בזעם ספונטני, ועל כך אומר קולה: "כלל לא הוכח שכך היה. המשיב הכחיש שאמר את המשפטים שיוחסו לו, וכיצד, יכול היה בית המשפט קמא, לקבוע כי מדובר בזעם ספונטני?! או בחוסר כוונה לאיים?"

קולה מוסיף: "שנית ועיקר, 'זעם ספונטני', אינו הצדקה להפרחת איומים בסגנון 'אני אשרוף את מחלקת הרווחה'. בכל הכבוד, לא ניתן להקל ראש בהתבטאות שכזו, ולקבוע כדברי בית המשפט קמא, כי מדובר בהתבטאות בסגנון של 'לשרוף את המועדון'. איני יודע מהי פשרה של אותה התבטאות לה רמז השופט קמא, אולם, ברור הוא, כך לטעמי, כי אדם הפונה לעובדות הרווחה בצעקות, כי 'ישרוף את לשכת הרווחה', מתכוון להפחידן או למצער להקניטן. כך טבעו של איום, שנאמר הוא דרך כלל 'בעידנא דריתחא', ועיתים 'העידנא דריתחא' משתכלל ועובר למעשים של ממש ואף זאת, כביכול, ב'עידנא דריתחא'.

"עינינו הרואות, מעשים שבכל יום, שבגין סכסוך של מה בכך, זוטי דברים של ממש, אדם אמר לאחר כך, הפריע לו בתנועתו בכביש, נדמה לו שאמרו לו כך, ומיד חרצובות הלשון משתחררות, גידופים, איומים, והמרחק מכאן לסכין נשלפת, או לאגרוף מוטח, לצערנו, הינו כחוט השערה. יכול, אמנם, שיהיו מקרים בהם האדם מתוך כעסו לא 'שולט' על היוצא מפיו ואולם, עליו הנטל להראות, כי לא התכוון למילותיו שלו".

השופט דני צרפתי הוסיף: "די בכך כי אדם מן הישוב, על-פי כלים אינטואיטיביים אנושיים ושכל ישר, יראה באמירה שנאמרה בענייננו, והמושמעת בשעת כעס, על-ידי נאשם המגיע לשירותי הרווחה בעירו, בבחינת איום... ההנחה כי איום כזה לא צפוי להתממש, כפשוטו או בכלל, או כי עובדי הרווחה הספציפיים לצערנו, למודים התפרצויות שכאלה ופיתחו 'שיריון' מפניהן, ואולי בפועל לא הופחדו, אין להם כל רלוונטיות ליסודות העבירה".

קולה, צרפתי והשופט עאטף עיילבוני הרשיעו את דרור בעבירת איומים והחזירו את התיק לבית משפט השלום בצפת, על-מנת שיגזור את עונשו.