נשיא בית המשפט העליון,
אשר גרוניס, חוזר - בהחלטתו הראשונה בבקשה לפסילת שופט - על העילות הקיימות לביצוע צעד זה. מאחר שבקשות פסילה נדונות כמעט תמיד בידי נשיא בית המשפט העליון, ומאחר שהנשיאים
אהרן ברק ו
דורית ביניש כמעט ולא קיבלו בקשות כאלו, יש חשיבות בבחינת עמדתו של גרוניס.
גרוניס דחה (יום ד', 7.3.12) בקשה לפסול את שופטת בית המשפט למשפחה בכפר סבא,
מרים קראוס, לאחר שהעלתה הצעה לפתרון סכסוך בין בני זוג המתדיינים בפניה. הבעל העלה בבקשתו השגות על האופן בו מנהלת קראוס את הדיון, וטען שהדבר מלמד על כך שהיא מקבלת את עמדתה של אשתו. עוד יצא כנגד התבטאותה של קראוס, לפיה יש לו מוניטין ויכולת לעמוד בהצעה שהעלתה.
גרוניס חוזר על ההלכות הקיימות: "אין בהשגות על החלטות בית המשפט, לרבות בעניין סדר שמיעת עדים, כדי להקים עילת פסלות... אשר להצעה שהעלה בית המשפט, אזכיר כי מדובר בסמכותו הטבועה של בית המשפט לנהל את הדיון ולהציע הצעות, לרבות הצעות פשרה לסיום המחלוקת שלפניו, מתוך רצון לחסוך בהוצאות ובזמן שיפוטי. לפיכך, אין בעצם העלאת ההצעה, כאמור, כדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים ולהקים עילת פסלות.
"אכן, הרגישות והמתח המלווים את המשפט עשויים ליצור אצל בעל דין את התחושה שהשופט אינו אוהד אותו או אף מתנכל לו, ומכל מקום אינו צודק. ואולם, אין די בתחושה הסובייקטיבית של המערער כדי להקים עילה לפסילת בית המשפט".
