ועדת החקירה הממלכתית שהקימה הממשלה בראשותו של אהוד ברק, מכה עכשיו - כבומרנג, בברק, בשר לביטחון פנים בממשלתו דאז, שלמה בן-עמי, ובדרג הביצועי הבכיר הכפוף לממשלה. דוח הוועדה נמסר סמוך ל-14:00 למזכיר הממשלה, ובאמצעותו לממשלה כולה. הדוח מפתיע בחומרתו: גינוי חריף לאהוד ברק - בלא פסילה להתמודד על ראשות הממשלה; גינוי לשלמה בן-עמי - תוך פסילתו לכהן כשר לביטחון פנים; פסילת יהודה וילק ואליק רון לכהן במשרד לביטחון פנים; וגינוי חריף והמלצה לפתיחת חקירה פלילית נגד תשעה קציני משטרה.

הוועדה קובעת, כי ברק כשל בתפקידו, המשטרה מיהרה לפגוע בערבים בנשק חם, עוד בטרם מוצו כל האפשרויות האחרות. הוועדה קובעת כי במשטרה קיימת תרבות של דיווחי שקר ועדויות שקר.

לחלק מאמצעי התקשורת נמסר הדוח כבר ב-11:00 (כדי שיתכוננו לעת השידור), באולם סגור בבית המשפט העליון - תוך התחייבות שלא יפרסמו מאומה לפני זמן הפרסום הרשמי. מכשירי הטלפון הניידים נלקחו מהעיתונאים, כדי שלא ידליפו מידע מתוכו.

הוועדה הוקמה לפני כשלוש שנים. המנדט שקיבלה: לחקור את אירועי אוקטובר 2000, בהם נהרגו 12 ערבים-ישראלים, אזרח יהודי אחד ופלשתיני אחד, במהומות שפרצו במגזר הערבי, להסיק מסקנות ולתת המלצות לממשלה.

הוועדה, בראשות שופט בית המשפט העליון תאודור אור, וחברים בה השופט כאמל ח'טיב ופרופ' שמעון שמיר, פעלה כשנתיים וחצי באופן אינטנסיבי, וזה כשנה לגיבוש מכתבי האזהרה וכתיבת הדוח. הדוח מחזיק יותר מ-800 עמודים. הוא כולל פרק נפרד להמלצות.

הוועדה הטילה קביעות מהותיות ביותר באשר לדרכי עבודתה של המשטרה. במיוחד בולטת קביעת הוועדה, כי במשטרה השתרשה תרבות של דיווחי שקר ו/או חצאי אמיתות. הנה כמה מעיקרי הדוח:

- תרבות שקר - ועדת החקירה קובעת בדוח, כי במשטרה, וגם בדרגים הבכירים בה. השתרשה תרבות שקר. וכלשונה של הוועדה: "הוועדה נדרשה למחדלים חמורים שנתגלו בדפוסי התחקור, הדיווח והתיעוד של אירועים בהם נוטלת המשטרה חלק. הוועדה ציינה, כי קיים חשש, כי במשטרה לא השתרשה תרבות של דיווח ותחקיר מלא ואמיתי בזמן אמת. היא למדה, שנתגלו תופעות של אי רישום פעילויות שונות שביצעו כוחות משטרה, חרף חשיבותן הרבה. כן ציינה הוועדה, שהיא נתקלה במקרה שבו הכשלים בבדיקה ובתחקור אמת גבלו בחריגות אתיות, שעה שמפקד מרחב היה מעורב באופן פעיל בחקירת אירוע שבו תפקודו שלו היה אמור להיבדק - ולא נבדק בפועל..."

- אי דיווח על מעשים בעייתיים. כותבת הוועדה: "הוסבר, כי גם בצמרת המשטרה נתגלתה תופעה של אי דיווח על אודות נושאים בעייתיים, ובפעמים אחרות - של מתן דיווחים חלקיים אשר לא תמיד שיקפו את מצב הדברים במלואו. בהקשר זה צוין ירי הצלפים במהלך אירועי אוקטובר, אשר קיומו הוסתר מן הדרג המדיני, בלא הסבר סביר...";

- אי יישום לקחים. כותבת הוועדה: "במשטרה אין תרבות מושרשת דייה של יישום לקחים שהיא עצמה הפיקה מאירועים. הוועדה עמדה על תופעה, לפיה המשטרה מקיימת תהליך של הפקת לקחים בלא שאלה מיושמים בפועל. התוצאה היא, שביום פקודה חוזרת המשטרה על טעויות שנעשו באירועים קודמים, חרף לקחים לכאורה שנועדו לתקן את נקודות התורפה...";

- ירי לעבר הערבים, ללא הצדק סביר. כותבת הוועדה: "הוועדה קבעה, כי יש להבהיר, באופן חד משמעי, כי ירי של אש חיה, לרבות ירי על-ידי צלפים, אינו אמצעי לפיזור המון על-ידי המשטרה. זהו אמצעי הננקט במצבים קונקרטיים מיוחדים, כמו מצב של סכנת חיים ממשית ומיידית או של חילוץ בני ערובה...";


תקציר הדוח, ראו קישור:
www.nfc.co.il/BringHtmlDoc.asp?docID=3338&SubjectID=19

עיקרי ההמלצות לגבי האישים המוזהרים:

- אהוד ברק - הוועדה מגנה את תיפקודו של ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, אך אינה ממליצה על סנקציות נגדו.
הוועדה החליטה לא להמליץ המלצה אופרטיבית בעניינו של ברק. אשר לתיפקודו כראש ממשלה, נתנה הוועדה את דעתה לכך שברק אינו ממלא עוד את תפקיד ראש הממשלה, מאז הבחירות בפברואר 2001, ולכך שתפקיד ראש הממשלה הוא במהותו תפקיד נבחר. הוועדה הגיעה למסקנה, כי אין מקום שתעסוק או שתדון בהשלכות האפשריות של מסקנותיה על מועמדותו של ברק לשוב ולכהן בתפקיד זה. אשר לתפקידים אחרים, הרי שאף כי לא הקלה ראש בכשלים שנתגלו, סברה הוועדה, לאחר שהביאה בחשבון את מכלול העובדות שהוכחו, כי אין מקום להמלצה אופרטיבית כלשהי ביחס למילוי תפקידים אחרים על-ידי ברק.

- שלמה בן-עמי – ששימש כשר לביטחון פנים. הוועדה פוסלת אותו מלכהן בתפקיד זה.
אשר להמלצה בעניינו של בן-עמי, נתנה הוועדה את דעתה לכך שבן-עמי אינו מכהן עוד כשר, מאז חילופי השלטון בשנת 2001, ולכך שפרש מן הכנסת. הוועדה ציינה, כי בכוונותיו של בן-עמי ובפעולותיו בכל הנוגע לפעילות המשטרה במגזר הערבי, היה הרבה מן החיוב. עם זאת, סברה הוועדה, כי המסקנות אליהן הגיעה מצביעות על כשל מהותי במילוי התפקיד על ידו. על רקע כשלונו כשר לביטחון פנים, המליצה הוועדה כי בן-עמי לא ימונה בעתיד לתפקיד שר במשרד זה.

- יהודה וילק - הוועדה פוסלת את וילק, מפכ"ל המשטרה דאז, מלכהן בתפקידי ביטחון פנים.
קובעת הוועדה: וילק פרש מתפקידו כמפכ"ל סמוך לאחר אירועי אוקטובר, בתום תקופת כהונתו כפי שזו נקבעה מראש. הוועדה התרשמה כי המפכ"ל וילק מילא את תפקידו במסירות, ומתוך תחושה אמיתית של שליחות. עם זאת, לדעת הוועדה, מצביעות העובדות והמסקנות שפורטו, על כשל מקצועי מהותי של המפכ"ל וילק במילוי תפקידו, ואף על הפרת חובת אמון כלפי הדרג המדיני בכל הנוגע לנושא ירי הצלפים. לנוכח כל אלה, המליצה הוועדה כי וילק לא ימלא בעתיד תפקידים בכירים בתחום ביטחון הפנים.

- אליק רון - הוועדה פוסלת את אליק רון, שכיהן כמפקד המחוז, מלכהן בתפקידי ביטחון פנים.
הוועדה קובעת, כי היא התרשמה מכושר מנהיגותו של ניצב רון ומדמותו כמפקד מוערך בעיני פקודיו, מנכונותו לקבל אחריות על עצמו, ממסירותו לתפקידו ואף מפעילותו בעבר כדי לסייע למגזר הערבי בפתרון סכסוכים עימו בדרכי הסדר ופשרה. חרף זאת, קבעה הוועדה, כי מכלול העובדות שהוכחו מצביע על כשל מהותי במילוי תפקידו, ובהכוונת הדרכים והאמצעים הראויים להגשמתו. בהתחשב בכל אלה, ולנוכח העובדה שרון פרש ביום 1.5.03 משירותו במשטרה, המליצה הוועדה כי רון לא ימלא בעתיד תפקיד פיקודי או ניהולי בתחום ביטחון הפנים.

- ח"כ ד"ר עזמי בשארה - לד"ר בשארה יוחס, כי בהיותו ראש מפלגת בל"ד, חבר כנסת ואיש ציבור, היה אחראי, בתקופה שלפני אירועי אוקטובר 2000, להעברת מסרים של תמיכה באלימות כדרך להשגת מטרותיו של המגזר הערבי בישראל, ובכך תרם תרומה ממשית לשלהוב האווירה ולהחרפת האלימות שהתרחשה במגזר הערבי בתחילת אוקטובר 2000. עובדות אלה הוכחו.

בּשארה הוא נבחר ציבור המייצג את מפלגתו בכנסת. חוקיות התמודדותו והתמודדותה של מפלגתו בבחירות לכנסת אושרה לא מזמן על-ידי בית המשפט העליון. במצב זה לא ראתה הוועדה מקום להמלצה אישית בעניינו של מר בּשארה.

- ח"כ עבד אל-מאלכּ דהאמשה - לדהאמשה יוחס, כי בהיותו חבר כנסת, ראש מפלגת רע"מ ואיש ציבור, היה אחראי, בתקופה שלפני אירועי אוקטובר 2000, ובעיקר בשנים 1998-2000, ובמהלך אירועי אוקטובר, להעברת מסרים של תמיכה באלימות כדרך להשגת מטרותיו של המגזר הערבי בישראל, ובכך תרם תרומה ממשית לשלהוב האווירה ולהחרפת האלימות שהתרחשה במגזר הערבי בתחילת אוקטובר 2000. גם דברים אלה הוכחו. בדומה לח"כ בּשארה, גם דהאמשה הוא נבחר ציבור, המייצג את מפלגתו בכנסת. במצב זה לא ראתה הוועדה מקום להמלצה אישית בעניינו של דהאמשה.

- השייח' ראאד סלאח - הוועדה קובעת כי סלאח תרם תרומה ממשית לשלהוב הרוחות ולהתפרצות האלימה ורחבת ההיקף שהתרחשה במגזר הערבי בתחילת חודש אוקטובר 2000. בהתחשב בכך ששייח' סלאח אינו ממלא עוד תפקיד רשמי, לאחר שפרש מתפקידו כראש עיריית אום אל-פחם, וכי תפקידו הוא במסגרת ארגון וולונטרי, לא ראתה הוועדה מקום למתן המלצה לגביו.


- הוועדה ממליצה להורות על חקירת משטרתית בנוגע ל-10 אירועים בהם נהרגו ערבים-ישראלים.


להלן המלצות נוספות, מתוך התקציר (ציטוט):


- ניצב משנה משה ולדמן. הוועדה הגיעה למסקנה, כי בעניינו של ניצב משנה ולדמן הוכחו כל ששת הפרטים באזהרה שנשלחה אליו... אף כי ולדמן הרשים את הוועדה כמפקד מנוסה ורציני, נקבע, כי העובדות שהוכחו מצביעות על כשלים חמורים ומהותיים במילוי תפקידו, ואף על חריגה בעלת אופי אתי בדרך מילוי התפקיד בכל הנוגע לחקירת פרשה בה היה מעורב באופן אישי. אף כי נודע לוועדה שנמצא לראוי להעלותו לדרגת תת ניצב במהלך עבודת הוועדה, המליצה הוועדה לשחררו מן השירות במשטרה.

- ניצב משנה בנצי סאו. הוועדה הגיעה למסקנה, כי מרבית הדברים שיוחסו לניצב משנה סאו באזהרה שנשלחה אליו, הוכחו. ניצב משנה סאו הרשים את הוועדה כמפקד מנוסה ורציני. עם זאת, קבעה הוועדה כי בתפקודו ניכרו כשלים מהותיים. הוועדה נתנה את דעתה על כך שבפרטי האזהרה הנוגעים לאופן הטיפול באירועים באום אל-פחם ביום 1.10.00 מדובר באירוע שהיה קשה וחמור, אשר ניצב משנה סאו טיפל בו בניגוד להנחיות ולמתחייב מנסיבות האירוע. בפרט השלישי, הנוגע לירי הצלפים, האחריות העיקרית וההוראה על עצם הפעלת הצלפים לא היתה של ניצב משנה סאו, אלא של מפקד המחוז, ניצב רון. גם לגביו של ניצב משנה סאו נמצא לנכון להעלותו לדרגת תת ניצב במהלך עבודתה של הוועדה. בהתחשב בנתונים האמורים, המליצה הוועדה, כי ניצב משנה סאו לא יקודם בדרגתו או בתפקידו, לתקופה של ארבע שנים מיום מתן דין וחשבון זה.

- סגן ניצב ירון מאיר. בעניינו של סגן ניצב מאיר קובעת הוועדה, כי לא מצאה לנכון לקבוע המלצה אישית בעניינו של סגן ניצב מאיר. בהתחשב במצב הקשה של כוח האדם שהיה נתון לפיקודו של סגן ניצב מאיר ביום 2.10.00, ובכך שהיה זה יומו הראשון כמפקד גזרה, הרי שעל אף שלא הקלה ראש במחדליו של סגן ניצב מאיר, היא הגיעה למסקנה שאין הם מצדיקים מתן המלצה כלשהי בעניינו.

- סגן ניצב שמואל מרמלשטיין. הוועדה קבעה, כי עיקרה של האזהרה שנשלחה למר מרמלשטיין הוכח. הוועדה קובעת כי סגן ניצב מרמלשטיין הרשים את הוועדה כקצין מנוסה, שקול ורציני. הוועדה קבעה, כי תפקודו באירועים קשים במהלך אירועי אוקטובר היה, במרבית המקרים, ללא דופי ואף ראוי לשבח. עם זאת, קבעה הוועדה, כי הכשל בהפעלת הצלפים היה בנסיבות העניין כשל מהותי, המצביע על תפיסה לקויה בהפעלת כוח משטרתי כנגד אזרחים. בשים לב לכך שמדובר בחריגה בודדת, ובמכלול העובדות, המליצה הוועדה על השהיית קידומו של סגן ניצב מרמלשטיין בדרגה או בתפקיד למשך שנה מיום מתן דין וחשבון זה.

- רב פקד גיא רייף. הוועדה הגיעה למסקנה, כי העובדות שיוחסו למר רייף הוכחו. הוועדה התרשמה מתכונות הנחישות המאפיינת את גישתו של רב פקד רייף לתפקידו במשטרה. עם זאת, נקבע, כי דפוס ההתנהגות של רב פקד רייף באירועי אוקטובר הצביע על ליקויים מהותיים בשיקול דעת ועל יצירת סיכון בלתי סביר, פעם אחר פעם, לו ולזולתו. הוועדה קבעה, כי בשורה של אירועים, עשה רב פקד רייף שימוש באש חיה, שלא לצורך. באחד האירועים התממש הסיכון הכרוך בדפוס ההתנהגות המתואר, ונגרמו תוצאות קשות של פגיעה בנפש. על רקע זה, ולנוכח מכלול העובדות שהובאו בפני הוועדה, קבעה הוועדה כי אין רב פקד רייף ראוי לשמש מפקד במשטרה, והיא ממליצה לשחררו מהשירות בה.

- נ' י'. הוועדה קבעה, כי הוכח שבעת פעילות ביום 2.10.00 בנצרת, עשה נ' י' שימוש בירי של אש חיה ללא הצדקה ובניגוד להוראות המחייבות, בכך שביצע בעצמו ירי של אש חיה, ללא הצדקה, לכיוון אדם לאחר שזה השליך בקבוק תבערה, אף שהלה לא סיכן אותו או שוטרים אחרים בכוח שפעל באותו ערב באותו מקום. כן נקבע, כי בשלב מאוחר יותר של הפעילות באותו ערב, לא דאג לכך שהכוח שהוא עמד בראשו יהיה מזוהה בבירור ככוח משטרה. בכך יצר סיכון, שהתממש, לכך שהכוח לא יזוהה ככזה על-ידי אזרחים העוברים במקום. עם זאת, נקבע, כי קיים ספק, ממנו רשאי נ' י' ליהנות, באשר לאחריות לירי בלתי מוצדק שבוצע באותו ערב על-ידי שלושה אנשי ימ"מ, והוא בתוכם, לעבר מכונית שנסעה ברחוב המכונה "רחוב הבנקים" בנצרת, ואשר כתוצאה ממנו נפגעה קשות אשה, אשר נסעה במכונית. לנוכח העובדה שנ' י' אינו משרת עוד במשטרה, לא ראתה הוועדה ליתן המלצה כלשהי בעניינו.

- מורשד ראשד. נקבע, כי הוכח המיוחס לראשד, לפיו בהיותו שוטר משמר הגבול, בעת מילוי תפקידו באירוע שהתרחש בכפר ג'ת ביום 1.10.00, ירה גלילוני גומי מטווח קצר של כ-15 מטר, לכיוון פלג גופם העליון של התושבים אליהם כיוון. זאת, ללא הצדקה ובניגוד להוראות המחייבות בדבר טווחי הביטחון לירי כדורים מצופים גומי ובדבר החובה לירות כדורי גומי לכיוון הרגליים בלבד, ותוך יצירת סיכון לפגיעה חמורה ואף קטלנית. ירי זה גרם לפגיעה בראשו של אזרח ולמותו יום לאחר מכן.

לנוכח העובדה, שמר ראשד אינו משרת עוד במשטרה, לא ראתה הוועדה ליתן המלצה כלשהי בעניינו. עם זאת, המליצה הוועדה על כך שהמחלקה לחקירת שוטרים תחקור את האירוע בו היה מעורב.

- המלצות על קיום חקירה. לגבי שורה של אירועים המליצה הוועדה על קיום חקירה מטעם המחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים, כדי שהרשויות המוסמכות יחליטו אם יש מקום לנקוט הליכים פליליים או אחרים כנגד מאן דהוא בגין מעורבותו באותם אירועים. מדובר באירועים הבאים, לפי הסדר הכרולונוגי:

א. אירוע מותו של המנוח ראמי גרה בכפר ג'ת, ביום 1.10.00.

ב. אירועי מותם של המנוחים אחמד איבּראהים ג'בּארין ומוחמד אחמד ג'בּארין, באירועי אום אל-פחם ביום 1.10.00.

ג. טענות לשימוש בכוח חריג מצד כוחות משטרה, ביום 2.10.00, בכפר כנא, כלפי נזים עומר טאהא, בן 21.

ד. אירוע הירי שבוצע על-ידי גיא רייף, ביום 2.10.00, באזור מפעל פטרוס, בו נגרם מותם של המנוחים ואליד אבו סאלח ועימאד גנאים.

ה. אירוע מותו של המנוח איאד לואבנה בנצרת, ביום 2.10.00.

ו. אירוע מותו של המנוח אסיל עאסלה, ביום 2.10.00, סמוך לצומת לוטם.

ז. אירוע מותו של המנוח עלאא נסאר, ביום 2.10.00, בסמוך לצומת לוטם.

ח. אירוע פגיעתו של המנוח מוחמד ח'מאייסי בכפר כנא, ביום 3.10.00.

ט. אירוע הפגיעה הקטלנית במנוח ראמז בושנאק, ביום 3.10.00, בכפר מנדא.

י. האירועים בימים 2.10.00 (אום אל-פחם ונצרת) ו-3.10.00 (נצרת), בהם נעשה שימוש בירי צלפים.

לגבי שני אירועים נוספים (אירוע הירי ברחוב הבנקים בנצרת, ביום 2.10.00, ואירוע הקניון בנצרת, ביום 8.10.00), ידוע לוועדה, כי מתקיימת חקירה של המחלקה לחקירת שוטרים ועל כן לא היה צורך בהמלצה דומה לגביהם.


מדברי הוועדה על הרקע לאירועים

"האירועים, אופיים החריג ותוצאותיהם החמורות היו תולדה של גורמי עומק, אשר יצרו מצב נפיץ בקרב הציבור הערבי בישראל. המדינה וממשלותיה לדורותיהן כשלו בחוסר התמודדות מעמיקה ומקיפה עם הבעיות הקשות שמעמיד קיום מיעוט גדול של ערבים בתוך המדינה היהודית. הטיפול הממשלתי במגזר הערבי התאפיין ברובו בהזנחה ובקיפוח".

"גורם שני, הוא תהליכי הרדיקליזציה האידיאולוגית-פוליטית במגזר הערבי. תהליכים אלה מצאו את ביטויים, בין היתר, בגילויים שונים של הזדהות ואף תמיכה, במאבק הפלשתינים מול מדינת ישראל. תהליך הרדיקליזציה היה קשור גם להתחזקותה של הפוליטיקה האיסלמית בישראל בתקופה שקדמה לאירועים. לעניין זה, יש לציין... השמעת דברי אהדה, בעיקר מצד אנשי הפלג הרדיקלי של התנועה האיסלמית, לארגונים איסלמיסטיים שהם אויביה של ישראל, ובהם החיזבאללה וארגונו של אוסאמה בין-לאדן".


ביקורת חריפה על הנהגת המגזר הערבי

"לגורם העומק הזה לאירועים ולעוצמתם תרמה התנהלות הנהגת המגזר הערבי. זו לא השכילה לתחום את תביעותיו של המיעוט הערבי לאפיקים דמוקרטיים לגיטימיים בלבד. היא לא השכילה להבין, שהתפרעויות אלימות, חסימות צירים והזדהות עם פעילות מזויינת כנגד המדינה ואזרחיה, מהוות איום על אזרחי המדינה היהודים ופוגעות קשה במרקם העדין של יחסי יהודים וערבים במדינה".

"למרות שהגלישה מהפגנות מסודרות להתפרעויות בלתי-מרוסנות שבה ונשנתה בעקביות, לא נקטה ההנהגה הערבית אמצעים כדי למנוע את ההידרדרות לאלימות, ולא הזהירה מפני הפרת החוק בהפגנות ובעצרות שיזמה. זאת ועוד, בימים שלאחר כל אירוע נהגו אנשי ציבור, במאמריהם ובנאומיהם, להרעיף שבחים על פעולות המחאה, ובכללן פעולות אלימות. לא אחת, אפפו דבריהם את ההתפרעויות בהילת גבורה והביעו גאווה בנחישותם של מבצעיהן".