מערכת הניווט של הציפור נותרה בלתי פתורה

הציפורים יודעות למצוא את דרכן לפי מסלול קבוע, ויש ציפורים אשר גומאות 81 אלף קילומטרים בשנה. אך כיצד בדיוק זה נעשה? - הדבר נשאר עדיין בגדר תעלומה. גם הראיות החדשות שהתגלו לאחרונה מוכיחות כי האדם עדיין לא הבין את הדרך שבה ציפורים חשות בשדה המגנטי של כדור הארץ - כך מדווח אתר NewScientist.

ישנן שתי תיאוריות באשר לשאלה, איך ציפורים מסוגלות לחוש בשדה המגנטי של כדור הארץ. תיאוריה אחת מדברת על הסחריר של האלקטרונים, אשר ידוע כי הם מושפעים על-ידי שדות מגנטיים. משום שבתהליך זה נדרש אור, מולקולות בעיניים של הציפורים מסוגלות לקלוט את המגנטים.

תיאוריה שנייה טוענת כי תאים עשירים בברזל הם שאחראים לכך. חיידקים ימיים אשר מכילים מינרלים וברזל בשם "מגנטיט" משפיעים על הכיוון שבו החרקים שוחים. לכן תאים המכילים ברזל בציפורים עלולים להשפיע על נתיב מעופן בצורה דומה. מחקרים מצאו כי ניתוק העצב שקיים במקורם של העופות יכול לשבש את יכולות החישה המגנטית. ב-2007 קבוצת מחקר טענה כי מקור של יונה מכיל שישה אזורים של תאים עשירים בברזל לצורך ניווט.

כדי להמשיך ולחקור את התיאוריה השנייה, דיויד קייס, כריסטוף טייבר, מריון סלאזר ועמיתיהם במכון לפתולוגיה מולקולרית בווינה, בחנו מקור של יונים מקרוב. הצוות אסף למעלה מ-200 יונים במדינות שונות באירופה. לאחר מכן, הם הסירו את המקור מהיונים ופרסו כל אחד ל-2,500 חלקים.

הצוות חיפש "מגנטיט" באמצעות כתם שהופך לכחול בנוכחות של ברזל. "למרבה האכזבה, לא מצאנו תאים עשירים בברזל בשישה אזורים שעליהם דווח בעבר", אמר קייס. למעשה, התאים צצו בכל מקום. למשל במקור של ציפור אחת היו 200 תאים ואילו מקור אחר הכיל כמעט 109 אלף תאים.

הממצאים מראים כי יש לבחון מחדש כל העבודה הקודמת, המבוססת על זיהוי מגנטי באמצעות תאי חישה. "זהו נייר פרובוקטיבי למדי", אומר סטיבן רפרט מאוניברסיטת מסצ'וסט בווסטר. אומנם זה עדיין אפשרי שמגנטי חישה קיימים בציפורים אך הם יהיו שונים ממה שקהילת המחקר התמקדה עד היום.