קנסות חניה שצבר אדם לפני שהוכרז כפושט רגל, לא ייכללו במסגרת הפטר מחובותיו. כך קובע (יום ג', 17.4.12) נשיא בית המשפט העליון,
אשר גרוניס. הוא אף מעיר, כי נראה שגם קנסות המוטלים במסגרת אכיפה מינהלית לא יימחקו במסגרת ההפטר.
לדברי גרוניס, קנס חניה לעירייה נכלל בגדר "חוב המגיע למדינה בשל קנס", אותו לא כולל ההפטר. הוא מסביר, כי ההפטר אינו חל על קנסות בשל החשיבות הציבורית שבגבייתם, וכדי למנוע מצב בו עבריין לא ישלם קנס רק משום שפשט את הרגל. גרוניס מוסיף ואומר, כי אין מקום להבחין בין קנס המוטל בידי בית המשפט לבין זה המוטל בידי הרשות המקומית. בתחום זה, הוא קובע, דינה של רשות מקומית כדינה של המדינה.
בהתייחסו לקנסות מינהליים אומר גרוניס, כי אומנם הטלת קנס אינה נחשבת כהרשעה פלילית, אך "אעיר עם זאת, ובלא לקבוע מסמרות, כי נוכח התכלית העונשית הברורה העומדת בבסיס אמצעי האכיפה הנזכרים, נראה לכאורה כי אף חובות שנצברו בעקבות הטלת אמצעים אלה אמורים לעמוד בתוקף חרף הפטר בפשיטת רגל".
גרוניס מעיר, כי יש לתת פרשנות מצומצמת לסעיף בחוק הקובע, כי לא יימחקו חובות למדינה אם היא לא הסכימה להסדר הנושים. זאת, כדי למנוע מצב בו תסרב המדינה להסכים להסדר אפילו אם הוא משרת אינטרסים שלה, למשל: במקרה בו קיימים כלפיה הן חובות אזרחיים והן חובות פליליים.
בית המשפט העליון קיבל את ערעורה של עיריית טבריה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת וקבע, כי היא תוכל לגבות קנסות חניה בסך 2,000 שקל שהטילה על אבנר סינואני, למרות שסיים בהפטר הליך פשיטת רגל. הקנסות הוטלו והפכו לחלוטים עוד לפני שנכנס סינואני להליכי פשיטת הרגל. בשולי הדברים מעירים השופטים, כי אינם מתייחסים לשאלה האם העירייה פעלה כשורה כאשר פנתה לבית המשפט של פשיטת רגל שנים לאחר סיום ההליך.
