ביהמ"ש: מה שטוב לאלוקים, טוב גם לשוטרים

שופט בית המשפט לתעבורה בירושלים, אברהם טננבוים, חייב (25.4.12) את המדינה לפצות ב-3,000 שקל שני אזרחים שהועמדו לדין באשמת חניה במקום אסור, משום שהדוח נרשם להם מבלי שגירסתם נשמעה בידי השוטרת שרשמה אותו. פסק דינו של טננבוים יוצא דופן הן בניסוחו והן בתוצאתו.

"בבוקר לח של שבת אביבית יצאו להן שלוש משפחות לטיול בשלוש מכוניות שונות ובשיירה אחת", פותח טננבוים. היעד של המשפחות (שתי אחיות ואח, על בני/בנות הזוג והילדים) היה גבעת התורמוסים שבעמק האלה.

"אלא שכשהגיעה המשפחה על רכביה, גילתה כי לא אלמן ישראל. הרבה משפחות ניצלו את היום האביבי וכולן הגיעו על טפן (ורכבן) לצפות בתורמוסים שפרחו בלא שנתנו דעתן למהומה שעוררו. כיוון שכך, המשיכה המשפחה ולא עצרה ברחבה, ביצעה פניית פרסה וחזרה לראות כיצד יכולה היא למצוא דרכה בשלל המכוניות שהיו במקום", הוא ממשיך. בהכוונתו של שוטר טוב לב, חנו המשפחות - כמו יתר המבקרים - בשולי הכביש, במרחק של לפחות מטר מן הפס הצהוב.


השוטרת הפגינה תקיפות


"אלא שהמשפחה לא זכתה לראות בפריחתם. העלייה אורכת כ - 30-40 דקות עם ילדים. אולם כשהגיעה המשפחה מתנשפת לפסגה, שמעה שוטרת מכריזה במגאפון כי כל בעלי המכוניות הנמצאים על הגבעה מתבקשים לרדת ולהזיז את רכביהם מהשוליים אחרת יקבלו דוח. אצו רצו מיד שניים מנהגי המשפחה למרגלות הגבעה על-מנת להתחנן בפני השוטרת ולהסביר לה כי חנו בעקבות הוראות של שוטר אחר. אלא שהשוטרת הפגינה תקיפות וסירבה לכל הטענות", תיאר טננבוים. "מכיוון שכל אנשי המשפחה שומרי חוק המה, לא שקלו כלל שלא לציית לשוטרת. ירדו מיד שלוש המשפחות מההר, נכנסו בפחי נפש לרכביהם, וחזרו לביתם חפויי ראש וללא שזכו לראות את התורמוסים. ובכך סברו שנגמרו עלילות טיול השבת שלא היה".

ואולם, לאחר זמן קצר קיבלו דוד אילוז ואמיר קליינמן הודעה על קנס בשל עצירת הרכב בשולי דרך שאינה עירונית. השניים החליטו להישפט וסיפרו לטננבוים את כל המעשה. "אודה שציפיתי בסקרנות לשמוע את גרסת השוטרת. זאת משום שגרסת הנאשמים ברורה להפליא, וסברתי שאולי לשוטרת יש גרסה אחרת", הוא אומר. אלא שתחילה השוטרת כלל לא הגיעה להעיד, ולאחר שהדיון נדחה - חזרה בה המדינה מכתב האישום.

לדברי טננבוים, הבעיה המרכזית היא שאילוז וקליינמן כלל לא זכו להישמע בידי השוטרת. "אחד מכללי הצדק הטבעי שאין עליהם חולק הוא כי ישנה זכות לבעל העניין להשמיע את דברו. כידוע, אחרי שקין הרג את הבל, פנה אליו אלוהים בשאלה "איה הבל אחיך"? נשאלת השאלה למה שאל זאת אלוהים, וכי לא ידע מה קרה בין קין להבל? ואחת התשובות במדרש היא, כי אלוהים רצה קודם כל לשמוע את תגובתו של קין (שכן חובתו של כל דיין לשמוע את בעל הדין, גם אם הכל ידוע). מה שטוב לאלוהים, צריך להיות גם טוב לכל בעל סמכות כולל לשוטרים", ממשיך טננבוים.


לא ייתכן שדוח יירשם כלאחר יד


טננבוים מוסיף, כי חובה זו חלה מבית המשפט העליון ועד אחרון השוטרים. אומנם לעיתים הנסיבות ברורות, אך גם אז היא קיימת - קל וחומר כאשר קיימת מחלוקת בנוגע לנסיבות. "בנסיבות שטוענים להם הנאשמים יש הסכמה גורפת כי לא היה מקום לרשום להם את הקנס. אלא שטענת התביעה הייתה כי לא אלה היו הנסיבות, אולם בלא לשאול את חתני השמחה - הנאשמים, כיצד יודעת השוטרת כי לא אלו היו הנסיבות?" טננבוים קובע, כי ברור שאילו הייתה השוטרת שומעת את הנאשמים, היא הייתה נמנעת מרישום הדוח, או מבררת בו במקום את נכונות גירסתם.

עוד מדגיש טננבוים, כי "כל אזרח נתקל במצב שבו שוטר מחליט בסופו של דבר שלא לרשום דוח מסיבות אלו או אחרות (חלקן מוצדקות וחלקן פחות). אולם ברגע שהחל השוטר להניע את גלגלי התהליך, כמעט ובלתי אפשרי לבטל את הדוח. יחד עם סמכות מרחיבה זו, באה גם האחריות. לא ייתכן ששוטר ירשום הודעת תשלום קנס לאזרח כלאחר יד וללא שישמע בצורה הוגנת את תגובת האזרח. אחרי ככלות הכל, ייתכן מאוד כי לאזרח יש הסבר שאם ישמע על-ידי השוטר ישנה את החלטתו. דומני שהדברים ידועים וישנה הסכמה לגביהן, אולם כנראה קשה יותר לבצעם".