העברתה של עובדת לסניף מרוחק ממקום מגוריה עם שובה מחופשת לידה, מהווה הפרה של החובה להשיב אותה לעבודתה הקודמת. כך קובעת (16.5.12) נשיאת בית הדין האיזורי לעבודה בירושלים, דיתה פרוז'ינין.

שרון אסרף הועסקה כאופוטומטריסטית בחנות "אופטיקה מני הפסגה" בפסגת זאב. בדצמבר 2009, עשרה ימים לפני תום חופשת הלידה אליה יצאה, הודיע אסרף למנכ"ל החברה, מני בן-חיים, שהיא עומדת לשוב לעבודה. בתגובה מסר הלה, כי אין צורך בה בסניף פסגת זאב וכי היא תוכל לעבוד בסניף גילה. אסרף עזבה את העבודה ודרשה לקבל פיצויים כדין מפוטרת, באומרה שבעוד שסניף גבעת זאב היה במרחק של עשר דקות הליכה מביתה - לסניף גילה היה עליה לנסוע במשך שעה וחצי בשני אוטובוסים. בן-חיים טען, כי כבר כאשר התקבלה אסרף לעבודה הובהר לה, כי קיימת אפשרות של ניוד עובדים בין הסניפים.

פרוז'ינין דחתה את גירסתו של בן-חיים, כמו גם את טענתו לפיה הציע לאסרף לעבוד בגילה בצורה זמנית בלבד ולשלם לה שכר תמורת הנסיעות. "השבתה של העובדת לעבודה בתנאים שונים מאלה שעל פיהם עבדה לפני הלידה אינם מאפשרים את חזרתה לעבודה ומהווים פיטורים למעשה", קובעת פרוז'ינין. "כך מסוכלת תכלית החקיקה שנועדה למנוע פיטורי עובדת בזמן ההריון או בתקופה המוגנת שלאחר חופשת הלידה, ונפגעת זכותה של האישה לשוויון הזדמנויות בעבודה, בשל חוסר יכולת להשתלב בשוק העבודה".

אופטיקה מני חויבה לשלם לאסרף 13,500 שקל בגין שכר בתקופה המוגנת ודמי הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים בסך 4,500 שקל והוצאות בסך 4,500 שקל משום "שבחרה להתעלם מהוראות החוק המחייבות אותה לשלם לעובדת פיצויי פיטורים אך על-פי גרסתה שלה".