"החקיקה השיפוטית במסגרתה מוכרת זכאות חדשה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט צריכה להיות מצומצמת. בהתאם לגישה זו, אין מקום להכיר על דרך חקיקה שיפוטית בזכאות שאינה מוכרת בדיני הקניין הרוחני אלא במקרים חריגים, הנופלים מחוץ ל'תחום הכבידה' של דיני הקניין הרוחני, או מקרים בהם לא ניתן להעניק הגנה אפקטיבית באמצעות דיני הקניין הרוחני הקיימים". כך סבור (10.6.12) שופט בית המשפט המחוזי מרכז, פרופ' עופר גרוסקופף, מומחה בתחומי דיני המסחר.

גרוסקופף דן בשאלה האם ניתן להעניק הגנה למוצרים שאינם חוסים תחת כנפי הקניין הרוחני, וזאת באמצעות דיני עשיית עושר ולא במשפט ובאמצעות דיני התחרות ההוגנת. תשובתו היא, כאמור, שיש לעשות זאת בצמצום. בכך הוא מצטרף לעמדתם של חלק משופטי בית המשפט העליון ושורה של מומחים למשפט. גרוסקופף מדגיש, כי את עיקר ההגנה יש להעניק באמצעות דיני הקניין הרוחני ולא באמצעות הדינים האחרים.

גרוסקופף דחה את תביעתה של חיה וינדלינג-מוסקוביץ נגד עמיר וחיים סנדיק, שהוגשה בטענה להעתקת שלושה מוצרי אריזה לאירועים שמייבאים הצדדים מסין. הוא קבע, כי למוצריה של וינדלינג-מוסקוביץ לא עומדות הגנות הקניין הרוחני, המוניטין והסוד המסחרי. בנסיבות הנדונות קבע גרוסקופף, כי וינדלינג-מוסקוביץ אינה זכאית גם להגנות החילופיות, בין השאר משום שנהנתה במשך שנתיים מבלעדיות על מוצריה.