בית המשפט העליון אומר, כי ספק האם גילוי בגידה של אישה מהווה קינטור המאפשר הפחתה בעונש על הירצחה בידי בן-זוגה. הדברים נאמרים (יום ב', 25.6.12) אגב דחיית ערעורו של חיים שפירוב על הרשעתו ברצח אשתו, נטליה שפירא.
שפירוב טען, כי רצח את אשתו משום שחשד שהיא בוגדת בו וביקש שלא לגזור עליו מאסר עולם בנימוק של קינטור. סניגורו, עו"ד איתי הרמלין, התבסס על פסק דין של בית המשפט העליון משנת 1973, בו נאמר: "דמו של הישראלי המצוי ודמה של הישראלית המצויה עשוי לרתוח, כאשר הוא רואה את בת הזוג או בן הזוג בבגידה, וכאשר מעשה הבגידה מכוון כל כולו ללמד על מעשה הבגידה".
השופט
יצחק עמית אומר תחילה, כי הנסיבות במקרה הנוכחי שונות לחלוטין מאשר באותו פסק דין. באותו מקרה "התאמתו חשדותיו של הגבר כי אשתו בוגדת בו עם אחר, לאחר שהלה נשק לאשתו במתכוון לנגד עיניו, תוך כוונת התגרות ואגב הטחת עלבונות כלפיו", ואילו שפירוב רק חשד באשתו ולא הייתה לו הוכחה כלשהי לחשדותיו.
שנית, ממשיך עמית, "בחלוף השנים מאז פרשת אזואלוס השתנו העיתים, וספק אם הלכה זו עדיין עומדת על תילה... מכל מקום, דווקא בשל המבחן האובייקטיבי-נורמטיבי, בתי המשפט נזהרים שלא לראות ברצח בעקבות בגידה של בן הזוג, כמעשה העומד במבחן הקינטור האובייקטיבי. מאחר שהיסוד האובייקטיבי נועד להגן על ערכים שהחברה חפצה ביקרם, לא תשמע במחוזותינו הטענה כי בגידה של בן זוג מגעת כדי קינטור".
עמית מסכם באומרו, כי שפירוב רצח את אשתו לאחר שהודיעה לו על כוונתה לעזוב אותו ולחזור לאוקראינה. "לצד כל אלה, המערער גילה סממנים של אובססיה וקינאה כלפי המנוחה לכל אורך הדרך, ואלו נבנו לאורך זמן נדבך על נדבך. קינאה, גם אם אובססיבית וגם אם 'קשה כשאול', אינה מהווה הגנה במשפטנו, ואינה בגדר קינטור.
"בין אם קינאה ואובססיה עומדים בבסיס מעשהו של המערער ובין אם ההכרה כי בדעתה של המנוחה לעזוב אותו, ובין שילוב של השניים, המסר הערכי-נורמטיבי שבית המשפט אמון עליו, שולל מכל וכל הכרה בתחושות של קינאה ורכושנות כבסיס הכרה בקינטור. מכל מקום, מעשהו של המערער אינו עומד אף באמות מידה 'מרוככות' של היסוד האובייקטיבי ברכיב הקינטור", הוא קובע. המדינה יוצגה בידי עו"ד ג'ואי אש.
