|
שבויי מוצב המזח. 40 יום בשבי [צילום: אתר erim-pow]
|
|
|
|
התנהגותו של משרד הביטחון כלפי מאיר בוחבוט מעוררת גועל. בתוך 60 מיליארדי השקלים של תקציב הביטחון, לא נמצא הכסף לפצותו על 25 שנים של התעלמות מנכותו, שהיו תוצאה של גישה מוטעה ומתנשאת? בתוך 1.5 מיליארדי השקלים לתגמולי נכים, אין מהיכן לפצות אותו? לפלשתינים שנהרגו מאש חיילי צה"ל יש קרן לפיצוי לפנים משורת הדין, וביהמ"ש כבר המליץ יותר מפעם אחת להשתמש בה. אבל בוחבוט הוא רק שבוי נשכח ממלחמה שאיש אינו רוצה לזכור.
|
|
|
|
שבוי ממלחמת יום הכיפורים שהוכר רק באיחור כסובל מנכות נפשית, לא יקבל פיצוי רטרואקטיבי על 25 השנים בהן לא הוכר כנכה. כך קובע (יום ג', 26.6.12) בית המשפט העליון.
מאיר בוחבוט נפל בשבי במוצב המזח, שהה 40 יום בשבי ועם שובו נזקק לאשפוז בן שבועיים. בשנת 1974 נקבעו לו אפס אחוזי נכות, בהתאם לתפיסה ששררה באותה עת ולפיה כי יש להחזיר את פדויי השבי לשגרת היום-יום מבלי לפסוק להם, מטעם זה בלבד, אחוזי נכות. רק בשנת 1998 הוכר בוחבוט כסובל מפוסט-טראומה ונקבעו לו 50% נכות. בקשתו לקבל את התגמולים מיום נפילתו בשבי נדחתה ונקבע שהוא יקבל אותם רק שנה אחת אחורה.
השופטת דפנה ברק-ארז אומרת, כי חוק הנכים קובע שני חריגים שנועדו לסייע לנכי צה"ל: "ראשית, התגמולים המשתלמים על-פי החוק למי שנפגע 'תוך' ו'עקב' השירות אינם מותנים בקיומו של אשם. שנית, וחשוב במיוחד לענייננו, החוק אינו מאמץ את העיקרון של 'מעשה בית-דין', אלא להפך, מאפשר לחזור ו'לפתוח' החלטות שהתקבלו על-מנת להבטיח את הדאגה למי שנפגעו במהלך שירותם. גמישות זו באה כששוברה בצידה - התיקון צופה פני עתיד ולא פני עבר".
בשל כך, קובעת ברק-ארז, אין אפשרות להעניק פיצוי רטרואקטיבי כאשר עניינו של הנכה נפתח מחדש: "עם כל הצער הכרוך בדבר, אלה הם פני הדברים אף במקרה דנן. העמדה הרפואית שעליה ביסס קצין התגמולים את החלטותיו לגבי פדויי שבי התבררה לימים כעמדה טעונת שינוי. עם זאת, על-פי סעיף 35(ב) אין סמכות לעשות כן אלא מכאן ואילך".
בשולי פסק הדין אומרת ברק-ארז, כי יש "להעיר הערה כללית באשר לאופן הטיפול במקרים שבהם חל שינוי בתפיסה רפואית שמנחה את קצין התגמולים בהחלטותיו". מאחר שלא ברור האם במקרה של פדויי השבי יידע משרד הביטחון את הזכאים לכך בדבר הרחבת זכויותיהם, מוצא בית המשפט העליון להבהיר: "על קצין התגמולים מוטלת חובה ליידע את אוכלוסיית הנכים אודות שינויים בגישה רפואית שמנחה את החלטותיו ושיש לה 'השלכות רוחב'. הדברים אמורים, כמובן, לא רק במקרה הספציפי של פדויי שבי, אלא בכלל אוכלוסיית הנכים".