ש"ד: הולילנד שכרה אדריכל המיודד עם אולמרט

"חוות הדעת המסכמת בנושא היטל ההשבחה בפרויקט הולילנד הוכתבה לשמאים והם נדרשו לחתום עליה, וזה מה שהם עשו. חלק מהם בחיים והתביעה יכולה להזמין אותם לעדות". כך אומר (יום ה', 12.7.12) ש"ד בנוגע לדרך בה נגבה מיזמי הולילנד היטל השבחה בסך 20 מיליון דולר בלבד, במקום 38 מיליון דולר שדרשה עיריית ירושלים בשנת 1999. את טיוטת ההסכם ניסח עו"ד צבי אגמון מטעם הולילנד, ולא הייעוץ המשפטי של העירייה. בניסוח הייתה מעורבת תמר בזק-רפופורט, שעבדה אז במשרדו של אגמון, וכיום היא שופטת שלום בירושלים.

ההסכם הושג לאחר שראש העירייה דאז, אהוד אולמרט, הטיל את הטיפול בנושא על מנהל הרשות לפיתוח ירושלים, אודי ניסן, במקומו של המשנה למנכ"ל העירייה, איתן מאיר. "אמרתי לניסן שאני מצפה לקבל שומה שלא תעלה על 20 מיליון דולר", הוסיף. לדבריו, השמאים מטעם העירייה נכחו רק באחת מבין פגישותיו עם ניסן, ובאחרות נפגש עם ניסן לבדו.

התובעת, עו"ד אתי בן-דור, שאלה את ש"ד מדוע היה צורך במעורבותו אם אגמון - המומחה בנדל"ן - ניסח את ההסכם. ש"ד השיב: "משום שלמיטב ידיעתי אגמון לא מתעסק בשוחד". השופט דוד רוזן העיר: "על זה יש הסכמה". ש"ד הגיב: "סוף סוף יש על משהו הסכמה מצד הסניגורים". בתשובה לשאלתו של עו"ד רועי בלכר, סניגורו של אולמרט, אמר רוזן שברור שניסן לא היה חלק ממערכת השוחד. סניגורו של צ'רני, עו"ד גיורא אדרת, אמר שכל הדיון נסוב עד כה על הרקע שחלה עליו התיישנות. פרקליטת מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה), עו"ד ליאת בן-ארי שווקי, הגיבה באומרה שיש צורך ביצירת הרקע למערכות היחסים המכוסות בכתב האישום.

אולמרט חתם אישית

"לפי הסיכומים שהיו לי עם אולמרט, ציפיתי שהכל יתקבל וזה מה שקרה", המשיך ש"ד. הסיכומים התקבלו בפגישה בין ש"ד לבין ניסן באוגוסט 1999, ועוגנו לאחר מכן בהסכם שניסחו אגמון ובזק-רפופורט ולאור הערותיו של ש"ד. בהסכם זה נקבע בין היתר, כי היטל ההשבחה בפועל יהיה 20 מיליון דולר בלבד, ולא 25 מיליון דולר כפי שסוכם קודם לכן. התשלום גם הוצמד למדד במקום לדולר, והדבר חסך להולילנד 750,000 דולר. מאחר שצ'רני היה בחו"ל, חתמו על ההסכם בספטמבר 1999 ש"ד, בזק-רפופורט, אולמרט וגזבר העירייה אלי זיטוק. "למיטב ידיעתי ראש העיר לא חותם על הסכמים כאלה", הוסיף ש"ד. "אולי על שומות גדולות הוא חותם".

בהתייחסו להפחתת התשלום מ-25 ל-20 מיליון דולר אמר ש"ד, כי התשלום בפועל לא היה במזומן כפי שהותנה, וגם הקדמת התשלום הייתה אמורה להוריד את התשלום ב-500,000 דולר בלבד. התשלום במזומן והקדמת התשלום לפני המימוש היו הנימוקים שנרשמו בהסכם להפחתה זו, ולדברי ש"ד הדבר נעשה כדי שלא לומר בגלוי שדרישותיה של הולילנד התקבלו.

בדצמבר 1999 נפגשו ש"ד והאדריכל דן פיקר עם אולמרט; על פיקר, שנשכר בידי יזמי הולילנד בשלב מאוחר והצטרף לרם כרמי ואלכס ספקטור, אמר ש"ד שהוא מיודד מאוד עם אולמרט. פגישה זו באה ערב החתימה על כניסתה של חברת אלונאר (כיום הולילנד פארק) לשותפות בפרויקט, וש"ד ביקש למסור לאולמרט עליה כמה ימים מראש. "לקחתי איתי את פיקר, כי חששתי שאולמרט מאוד יכעס ורציתי שיהיה מישהו שיבלום", הסביר. היזמים מסרו לאולמרט קודם לכן, כי קיימת אופציה בלבד לכניסה לשותפות.

בפגישה זו הסכים אולמרט לפרוס את תשלומי היטל ההשבחה עד אפריל 2000, ובאותו מועד הסכים לפרוס אותם עד דצמבר 2000. "לא רק שלפי החוק הולילנד הייתה אמורה לשלם את הכל מיד עם חתימת ההסכם, אלא שלעירייה גם הייתה סמכות לפתוח את כל ההסכם" בעקבות העסקה עם אלונאר.