"לא ניתן להתנער מהתחושה שהאינטרס האמיתי בבסיס הפרתה של המשיבה את החוזה, הינו אינטרס לא רלוונטי ופסול: עסקינן ברצונה ל'קיצור דרך' על-ידי סילוק המבקשים משטחי הנמל, מבלי להידרש להליכי פינוי כדין". כך אומר (2.7.12) שופט בית משפט השלום בתל אביב,
יאיר דלוגין, על חברת
אוצר מפעלי ים המחזיקה בנמל תל אביב.
דלוגין קיבל את בקשתם של חמשת בני משפחת השחר, המחזיקים בשטחים קטנים בנמל מזה 45 שנה, וקבע שהם בעלי זכות החזקה באותם שטחים מהם ביקשה אוצר מפעלי ים לפנותם. אוצר מפעלי ים היא חברה ממשלתית, ואחת מטענותיה המרכזיות הייתה שככזו - עומדת לה "הלכת ההשתחררות" המאפשרת השתחררות מחוזה בתנאים מסוימים, ובהם אינטרס ציבורי חיוני בדמות פינוי פולשים דוגמת בני משפחת השחר. הטענה הועלתה לגבי החוזה בין הצדדים משנת 2005, בו התחייבה אוצר מפעלי ים להחזיר לבני המשפחה שטחים בהם פעלו, לאחר שהם ימסרו אותה לידיה וישתתפו בעלות שיפוצם.
על כך אומר דלוגין: "למעשה, נראה שהמשיבה בחרה ביודעין להפר את החוזה (וזאת רק אחרי שחיכתה שהמבקשים ישלימו בו את חלקם), תוך העלאת טענות בדבר צורכי ציבור חיוניים כאלה ואחרים, מתוך מחשבה שבמועד בו תצטרך ליתן דין וחשבון על מעשיה, תעמוד לה חזקת ההשתחררות. דברים אלה עולים בין השורות, מטענות המשיבה עצמה, על-פיהן מטרתה היחידה בעת שהתקשרה עם המבקשים בשלושה חוזים, הייתה להתקדם במהירות בפיתוח נמל ת"א ולא להיגרר להליכי פינוי פולשים שאורכים זמן רב. אינדיקציה נוספת לכך עולה מהתזמון של הדברים: המשיבה הודיעה למבקשים שאין בכוונתה להשיב להם את החזקה במקרקעין, לאחר שהמבקשים כבר השלימו את חלקם בחוזה ובסמוך למועד בו הייתה היא מחויבת להשלים את חלקה בו".
לדברי דלוגין, אוצר מפעלי ים נהגה בחוסר תום לב משווע, כאשר הבטיחה לבני משפחת השחר שתשיב להם את השטחים שיפנו, היא המתינה שהם ישפצו את המבנים בהם פעלו ולאחר מכן התנערה מהתחייבויותיה החוזיות. לאור התנהגות זו, גם חויבה אוצר מפעלי ים בתשלום הוצאות בסך 75,000 שקל.
