במהלך נדיר במסגרת ערעור פלילי, צפה שופט בית המשפט העליון,
צבי זילברטל, בקלטת שתיעדה חקירה ממושכת של ילדה אשר התלוננה על עבירות מין שביצע בה בעלה של אחותה. בעקבות זאת, דחה (27.8.12) בית המשפט העליון את ערעורו של הפדופיל על הרשעתו, אם כי הקל בעונשו.
על-פי כתב האישום, העבירות בוצעו כאשר הילדה הייתה בת 11 וכללו אונס ומעשה מגונה. האיש הורשע גם בביצוע מעשים מגונים באחיה של אשתו, שהיה אז בן חמש. הערעור בבית המשפט העליון נסב רק על ההרשעה באונס הילדה ולפיכך צפה זילברטל רק בתיעוד חקירתה שלה בידי החוקרת יסמין אבירן ממשרד הרווחה, אשר היוותה את הראיה המרכזית.
שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר צפו בקלטת, קבעו - כלשונו של זילברטל - "כי אף שהחקירה הייתה ארוכה ומתישה - בת למעלה משלוש שעות - היא נוהלה בצורה מקצועית ומדוקדקת, שלב אחר שלב, ללא כל פשרות, בהתאם לנדרש בחקירות מעין אלו. בהקשר זה ציין בית משפט קמא, כי צפייה בקלטות 'מותירה רושם חיובי מעדות מהימנה, מגירסה גולמית הנתונה בתהליכי התהוות, שחרף קשיי חשיפה, הולכת ונרקמת', וכי 'אין בדיה לפנינו או חלום בהקיץ, כי אם חוויה אישית קשה ומורכבת, המעוגנת במציאות הממשית'".
אין פער ממשי
זילברטל אומר: "לאחר שצפיתי בקלטות המתעדות את עדות המתלוננת בפני חוקרת הילדים, לא מצאתי שיש מקום להתערבותנו בהרשעתו של המערער בעבירת האינוס. בחינת הראיות על-ידי בית משפט קמא נעשתה בצורה קפדנית, גלויה ומעמיקה, וקביעותיו נשענות על אדנים איתנים ומוצקים". הוא מסביר, כי בחר לצפות בקלטת משום שאבירן לא אישרה לזמן את הילדה לעדות, ולכן הקלטת הייתה כה מרכזית.
"במקרים שכאלה, בהם חוקר הילדים לא מאשר את עדותה של המתלוננת בפני בית המשפט, נסוגה במשהו ההלכה בדבר אי-התערבותה של ערכאת הערעור בממצאי עובדה ומהימנות, וזאת כיוון שאין פער ממשי בין יכולתה של הערכאה הדיונית להתרשם מעדותה של המתלוננת בפני חוקר הילדים, באמצעות צפייה בקלטת הוידיאו שתיעדה את החקירה, לבין יכולתה של ערכאת הערעור", אומר זילברטל.
הקלה בעונש
על החקירה בה צפה אומר זילברטל: "לא מצאתי, כי חוקרת הילדים הדריכה את המתלוננת או ניסתה לנתב את גרסתה למסלול מסוים. סבורני, כי חוקרת הילדים לא הרבתה בשאלות מיותרות או כאלה החוזרות על עצמן שלא לצורך. הרושם העולה מן הצפייה בקלטות החקירה הוא שחוקרת הילדים ביקשה להבהיר עד תום את כל פרטי האירוע, הגם שלצורך כך היא נדרשה, לעיתים, להתמקד באותה סוגייה ולשאול מספר שאלות הבהרה. אופייה של המתלוננת והאופן בו השיבה, חייבו קיום חקירה ממושכת, שכן בירור העובדות הצריך זמן רב במיוחד.
"יתרה מכך, התרשמתי, כי חוקרת הילדים הפגינה רגישות לקושי האצור בחקירה ממושכת של ילדה קטינה, יזמה הפסקה במהלכה, ואף הציעה למתלוננת משקה ומזון. אף שהמתלוננת נדרשה לשבת זמן רב בחדר החקירה ולהשיב לשאלות נוקבות, לא זיהיתי סימני עייפות או חוסר שיתוף פעולה, שחייבו את חוקרת הילדים לעצור את החקירה ולהמשיכה במועד אחר". הוא מוסיף וקובע, שהקלטת מלמדת על מהימנותה של הילדה, וכי האופן בו תיארה את שעולל לה הנאשם "מלמד על כך שמדובר באירועים, אשר היא חוותה באופן מוחשי וממשי, ולא בדברים שבדתה מליבה".
כאמור, בית המשפט העליון דחה את הערעור על ההרשעה אך קיבל את הערעור על חומרת העונש - תשע שנות מאסר. זילברטל אומר, כי עונש זה חורג מהמתחם המקובל, וכי לצד הכיעור והחומרה שבמעשיו של הנאשם - אין להשוות את עונשו לזה של מי שביצעו עבירות מין מרובות על פני זמן ארוך. לפיכך, גזר עליו העליון 7.5 שנות מאסר. את המערער ייצג עו"ד דוד ברהום, ואת המדינה - עו"ד מאיה חדד.
