בית המשפט העליון החמיר (חיום ב', 3.9.12) את עונשו של עודד גולד והעמידו על תשע וחצי שנות מאסר, בפרשת הונאת הענק של מרכז ההשקעות. ביהמ"ש דחה את ערעורו של שלמה וחניש, שותפו של גולד, על הרשעתו ועל חומרת עונשו - שש שנות מאסר. הנשיא אשר גרוניס המיר את הרשעתם של השניים ב-58 עבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות להרשעה בארבע עבירות כאלו, אך מטעמים משפטיים בלבד.

וחניש וגולד הורשעו בשנת 2009 בידי השופט אורי שהם (כיום בבית המשפט העליון) במירמה בהיקף כולל של 53 מיליון שקל. מדובר בארבע פרשות מן הסבוכות שנחקרו בתחום הצווארון הלבן: הקמת מפעל סלטים עבור שטראוס, הקמת מפעל דימונה טכסטיל, הקמת מבנה היי-טק באזור התעשיה תרדיון והקמת מפעל המזון אלעד הצפוני בכרמיאל. רק המפעל הראשון הוקם בפועל.


ניפוח עלויות וגלגול כספים


בבסיס המירמה של השניים עמד החוק לעידוד השקעות הון, אשר העניק ליזמים הטבות בשיעור של כשני שלישים מהיקף ההשקעה. דרך המלך לביצוע המירמה נגד מרכז ההשקעות הייתה ניפוח עלויות ההקמה או הרכש של הפרויקט ומרכיביו בשיעור העולה על שליש, וכך לקבל מהמדינה עשרות מיליוני שקלים שלמעשה לא הגיעו להם.

כדי ליצור את מצג השווא בדבר השקעת ההון העצמי הדרוש, הקימו וחניש וגולד מערכת של חברות, שהיו כביכול בבעלות משקיעים זרים. חברות אלו, שהיו בבעלות השניים, סיפקו סיפקו למפעלים המאושרים חשבונות מנופחים, ולאחר מכן קרסו באופן מתוכנן ויזום והותירו חובות כבדים לספקים וקבלני משנה. השניים השתמשו בחשבונות בנק רבים בארץ ובחו"ל, באמצעותם נעשו מצגי שווא ביחס לתשלום לספקים בחו"ל ולהשקעות במפעלים המאושרים. כמו-כן, נקשרו קשרי מירמה עם ספקי ציוד בחו"ל, אשר הועמדו בפני תנאי בלעדיו לא יתקשרו עימם: הסכמתם לנפח את עלויות הציוד ולהחזיר ליזמים את החלק שנופח.


גולד פעל כמו סניגור



בתחילת פסק הדין בעליון דן גרוניס בטענתו של גולד לפיה שהם שגה כאשר הניח לו לנהל בעצמו את הגנתו, ללא סניגור. גרוניס קובע, כי גולד לא היה זכאי להגנתה של הסניגוריה הציבורית - גם כאשר זו הוקמה במהלך משפטו - שכן בשום שלב לא טען שידו אינה משגת לשלם לסניגור פרטי, וכי הוא לא היה מיוצג משום שסירב לשכור עורך דין למרות הפצרותיו של שהם.

עוד קבע גרוניס, כי הגנתו של גולד לא נפגעה, שכן מעיון בפרוטוקולים של המשפט "עולה, כי גולד ניהל את הגנתו באופן יסודי ורציני, משל היה סניגור בעל ניסיון. הוא היה בקיא בפרטי האישום ובראיות השונות, ערך חקירות נגדיות מקיפות, הביע התנגדויות, הגיש ראיות והתעקש על זכויותיו הדיוניות". עוד מעיר גרוניס, כי החשש לעיוות דין הצטמצם עוד יותר לנוכח העובדה שווחניש היה מיוצג.

לעומת זאת, כאמור, קיבל גרוניס את הטענה שלא היה מקום להרשיע את וחניש וגולד בעבירת מירמה נפרדת בגין כל דוח כוזב שהגישו למרכז ההשקעות, אלא יש לראות כל מפעל כעבירה אחת רבת פריטים, אך הדגיש שאין לכך כל נפקות לעונשם. בהמשך פסק הדין מפרט את גרוניס את מעשי המירמה של וחניש וגולד בכל אחת מן הפרשיות, ומסביר מדוע לא מצא לנכון להתערב בממצאים ובמסקנות של המחוזי.


להעלות את רף הענישה


בנמקו את החמרת עונשו של גולד אומר גרוניס, שהוא היה הדמות המובילה בעוד וחניש פעל מאחורי הקלעים. עוד קובע גרוניס, כי יש "צורך להעלות את רף הענישה בעבירות מסוג זה, שבהן פועלים אנשי עסקים מתוחכמים לגניבת כספי הציבור". הוא מעיר: "בהחלטתנו לעניין העונש לקחנו בחשבון גם את נסיבותיהם האישיות של גולד ווחניש, את התמשכות ההליכים בפרשה, ובמיוחד את הכלל לפיו אין זו דרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין עם הנאשמים. אלמלא שיקולים אלה היו עונשיהם של גולד ווחניש משמעותיים אף יותר". יצוין, כי השניים גם נקנסו ב-1.5 מיליון שקל כל אחד או בשנת מאסר תמורתם, וטענו בערעור שידם אינה משגת לשלם את הקנס ולכן נראה שמאסרם יוארך.

השופטת אסתר חיות והשופט ניל הנדל הסכימו עם גרוניס. את המדינה ייצגו עוה"ד ליאת בן-ארי שווקי (כיום - פרקליטת מיסוי וכלכלה וראש צוות התביעה במשפט הולילנד) ונועם עוזיאל. את גולד ייצגו עוה"ד יובל קינן, אדם פיש ותמי אולמן, ואת וחניש - עו"ד מיכה פטמן.