במשך שנים, העניקה ההסתדרות הציונית למושב נצר חזני שבגוש קטיף, הלוואות בסכומים שונים. הלוואות אלה לא נפרעו וההסתדרות הציונית פנתה, בשנת 1993, ל"משקם" על-פי חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, שקבע את חוב המושב להסתדרות הציונית על סכום של 3.2 מיליון ש"ח, נכון לדצמבר 91'.
המשקם אף קבע את אופן פירעון החוב, אלא שהמושב לא עמד בהחזרים שנקבעו על-ידי המשקם ואף לא החל בפירעון החוב.
לאחר דין ודברים נוסף אצל המשקם, הופנה נצר חזני לוועדה לתשלומי חובות של ההסתדרות הציונית, שהמליצה על הפחתה משמעותית של חובות המושב. נצר חזני קיבל את ההמלצה והסכים לפעול על-פיה ולהסכמת הצדדים ניתן תוקף של פסק דין.
בעת חתימת ההסכם, הבהירה ההסתדרות הציונית כי כמתחייב מנהליה, כפוף הסכם הפחתת החובות לאישור משרד האוצר. המושב הצהיר, כי הוא שומר לעצמו את הזכות לטעון ש"אין צורך באישור כזה". ואכן, בסופו של דבר, לא התבצע פירעון החובות, היות וההסדר להפחתת החובות לא אושר על-ידי משרד האוצר.
המושב הגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה לפסק דין הצהרתי, לפיו ההסכם בינו לבין ההסתדרות הציונית אינו טעון אישור משרד האוצר וכי על ההסתדרות הציונית לבצעו. בפסק הדין שניתן בעניין, דחה השופט נסים ישעיה את טענות המושב.
בהחלטתו, קבע השופט ישעיה, כי "אין חולק כי פעילותה של ההסתדרות הציונית ממומנת על-ידי המדינה, ועל-כן תקציבה ופעילותה הכספית, לרבות מתן הלוואות מחיקת חובות וקביעת הסדרים, כפופים לאשור ממשלת ישראל (משרד האוצר) והסכמתה".
השופט ישעיה סבור, כי הדבר "עולה בבירור מהוראות ההסכם או האמנה בין הממשלה להסתדרות הציונית מיוני 1979, ומהסכם שנחתם מאוחר יותר (ב-14.5.00) בין הצדדים". פירושו של דבר הוא, כי "כל ויתור על כספים, או מחיקת חובות בגין הלוואות שניתנו לנצר חזני מכספי ציבור ומקורם בתקציבי המדינה, טעון אישורם והסכמתם של הממונים על כספי ציבור אלה מטעם ממשלת ישראל, קרי הגופים המוסמכים במשרד האוצר".
השופט ישעיה דוחה גם את טענת המושב, לפיה יש לאכוף על ההסתדרות הציונית את ביצוע ההסכם, היות ולא נכללה בו כל תניה, לפיה הסכמת המשיבה כפופה לאשורו והסכמתו של משרד האוצר. ישעיה מציין בעניין זה, כי הצורך באישור משרד האוצר היה ידוע למושב עוד בטרם נחתם ההסכם וקיבל תוקף של פסק דין, שכן "ביודעם תנאי מוקדם זה והצורך באישור משרד האוצר, נתנו המבקשים את הסכמתם להסדר, עליו הומלץ על-ידי הוועדה לתשלומי חובות, אם כי הם שמרו לעצמם הזכות לטעון כנגד הצורך באישור כזה".
לפיכך, קובע השופט ישעיה, כי לא ניתן לאכוף על ההסתדרות הציונית את ביצוע ההסכם, ללא אישורו המוקדם של משרד האוצר וכי הכתובת לטענותיו של נצר חזני הוא משרד האוצר: "משלא הסכים משרד האוצר לאשר את המלצת הוועדה למחוק חלק ניכר מהחובות, היה על המושב להפנות את 'חיצי' תביעותיו כלפי משרד האוצר ולא כלפי המשיבות, אשר נתנו, כאמור, הסכמתן לביצוע ההסדר".
ה"פ 534/02 נצר חזני ואח' נ' ההסתדרות הציונית העולמית ואח'
