המדינה אינה מחויבת לבטל את הסכם עד המדינה עם ש"ד בפרשות הולילנד ואלו שהסתעפו ממנה, גם אם יתברר שמסר עדויות שאינן אמת, ולמעשה היא תתקשה מאוד לבטל את ההסכם גם אם תרצה לעשות זאת. כך קובע הסכם עד המדינה, שנוסחו המלא מתפרסם לראשונה ב-News1.

ההסכם נחתם ב-23.3.10 בין ש"ד, סגן-ניצב איציק אברהם בשם המשטרה וסמנכ"ל רשות המיסים, אבי ארדיטי. על-פי הסעיפים הפותחים אותו, ש"ד החל למסור למשטרה מידע על פרשות הזרע ותעשיות מלח רק לאחר שהובטח לו, בנובמבר 2009, כי לא תיפתח חקירה נגדו ולא ייעשה כל שימוש במידע שימסור. עוד מאשר ההסכם, כי ש"ד פנה למדינה בין היתר כדי שיוכל לפתוח בהליכים אזרחיים כנגד מעורבים בפרשה שלטענתו חייבים לו כספים, קרי: הלל צ'רני.

ההסכם מגלה עוד, כי נכון למועד חתימתו - "רשויות האכיפה אינן מקיימות חקירה פעילה בפרשה" וכי חקירה זו נפתחה רק לאחר שש"ד החל להעיד. ש"ד התחייב לא רק להעיד ולמסור את כל המסמכים שברשותו, אלא גם לדובב מעורבים אחרים ולהקליט את השיחות איתם בהתאם להנחיות המשטרה, והוא העניק למשטרה אישור לתעד ולהקליט את כל שיחותיו.


חסינות לכל עבירות המס


לאחר שנאמר שהחסינות אינה חלה על עבירות פליליות שההסכם אינו נוגע אליהן, נאמר עוד: "החסינות מפני העמדה לדין המוענקת לעד מכוח הסכם זה, תחול אף על כל העבירות בתחום הפיסקאלי". מכך ניתן להסיק לכאורה, כי לש"ד יש חסינות גם מפני העמדה לדין על עבירות מס שאינן נוגעות לפרשות הולילנד, הזרע והמלח - כגון העבירות בהן הודה מעל דוכן העדים בנוגע לפרויקט בנייה בתל אביב.

בנוגע למסירת מסמכים לש"ד קובע ההסכם, כי עורכי דינו (אמנון יצחקניא ואילן סובל) יהיו רשאים להחזיק בעותקים מכל המסמכים שבידיו לאחר שהללו יימסרו למשטרה. ש"ד רשאי לעיין במסמכים במשרדי עורכי דינו, אך לא לקבלם לידיו. לעומת זאת, ש"ד אינו רשאי לקבל חומרי חקירה אחרים עד לסיום ההליכים הפליליים, ועורכי דינו יוכלו לקבל העתקים מהם - לא לעיונו של ש"ד - רק אם יקבעו פרקליט המדינה או המשנה לו שבכך לא ייגרם נזק להליכים הפליליים.

בנוגע להפרת ההסכם, קובע סעיף 16: "אם יימצא, כי העד לא הצהיר הצהרות אמת בנושאים מהותיים במבוא להסכם... או אם יתברר שמסר הודעות ביודעו שהן כוזבות או מסר מסמכים ביודעו כי הינם מזויפים, או אם יתברר שמסר במכוון פרטים מהותיים שגויים או פרטים מהותיים חסרים לגבי הנכסים [שבבעלותו המפורטים] בנספח 2, או אם יתברר שהפר הוא באופן מהותי את התחייבויותיו והצהרותיו על-פי הסכם זה במלואן או בחלקן, תהא המדינה רשאית לבטל הסכם זה על כל התחייבויותיה בו. במקרה זה המדינה תהא בין היתר חופשית להעמידו לדין ולבקש מעצרו עד תום ההליכים, בגין כל עבירה שתתגלה כתוצאה מההודעות שמסר או מראיות אחרות שימסור או שתימצאנה ברשותו".


"מאזן השיקולים הצריכים לעניין"


ההסכם ממשיך וקובע, כי החלטה כזו יוכלו לקבל רק פרקליט המדינה או המשנה לו, לאחר שיערכו שימוע לש"ד ולפרקליטיו. מגבלה נוספת היא, כי "החלטה זו לא תתקבל אלא אם מאזן השיקולים הצריכים לעניין יצביע, לדעתם, כי יש הצדקה עניינית/ציבורית של ממש לעשות כן.

"לעניין זה יובאו בחשבון טיב ההפרה, מִשְכָהּ, השלכתה על מהימנות גירסתו של העד בנוגע לפרשה [הולילנד] ולכל אחת ואחת מן הפרשות הנוספות נשוא עדותו [הזרע והמלח], השלב בו נתברר הדבר, התרומה אשר הייתה למכלול עדותו של העד באשר לחשיפת הפרשה ו/או הפרשות הנוספות נשוא עדותו והעמדת העבריינים לדין, גילו של העד, מצבו הבריאותי של העד וכל שיקול רלוונטי אחר".

תנאים אלו מוציאים למעשה מכלל אפשרות את ביטול ההסכם בידי המדינה, למרות שכמה מן הסניגורים טוענים שש"ד הפר ומפר התחייבויות מהותיות שלו. בין היתר נטען, כי הוא שיקר בהודעותיו במשטרה ובבית המשפט - כפי שהדבר בא לידי ביטוי בסתירות הרבות שהתגלו בדבריו. ש"ד מצידו מסביר סתירות אלו בליקויי זיכרון ובכך שלא הוצגו בפניו כל המסמכים הנחוצים.

עוד טוענים בחוגי ההגנה, כי ש"ד מסר למשטרה מסמכים מזויפים ובראשם יומניו, אשר המדינה עצמה הודיעה שלא תסתמך עליהם מאחר שש"ד אישר שביצע בהם רישומים בדיעבד. טענה נוספת היא, שש"ד לא גילה את כל האמת על נכסיו, וכי חברת גלוב הבריטית - אשר לדבריו נותרה חייבת לו מיליוני דולרים - הייתה למעשה בבעלותו. ש"ד דוחה טענה זו מכל וכל.

בנוגע לתביעתו של ש"ד נגד צ'רני, התחייב העד למסור למדינה באופן מדורג 30%-55% מכל סכום בו יזכה בתביעה, בין אם בפסק דין ובין אם בפשרה. השיעור הנמוך יימסר אם ש"ד יזכה בסכום של עד 5 מיליון שקל, המדרגות הולכות ועולות, עד השיעור הגבוה שינוכה אם יזכה ביותר מ-20 מיליון שקל (על הסכום שמעבר ל-20 מיליון שקל). בכל מקרה, ישולם תחילה שכרם של יצחקניא וסובל, וחלקה של המדינה ישולם מן היתרה.


נושים במיליונים, אפס נכסים


נספח להסכם מונה את חובותיו של ש"ד, ובהם 1.5 מיליון שקל לרשות המיסים ולביטוח הלאומי. איש השוק האפור אבנר אברג'יל טען לחוב של 4 מיליון שקל; תמיר גרינברג טען לחוב של 2 מיליון שקל, אך הסכים להסתפק ב-300,000 שקל; יצחק קשאני מהשוק האפור, אשר לדברי יצחקניא "מטיל אימתו על מר ד' ומשפחתו", טען לחוב של 250,000 שקל ולריבית חודשית של 15,000 שקל.

משה שמעוני, לשעבר מנכ"ל משרד הדתות ומי שלגירסתו של ש"ד תיווך בחלק מתשלומי השוחד, טען לחוב של 200,000 שקל. בנק לאומי נשה בד' בשיעור של 350,000 שקל, וחברת השכרת הרכב אלבר - ב-208,000 שקל. עו"ד שלום זינגר הגיש תביעת שכר טירחה בסך 400,000 שקל; מזכירתו לשעבר של ש"ד, עו"ד שרון פוחס, דרשה 30,000 שקל; ומאיר רבין - 140,000 שקל.

בצד הנכסים כתב יצחקניא בקצרה: "בשל הסתבכותו של מר ד' עם השוק האפור ובשל כך שנשא לבדו בהוצאות שונות בקשר עם פרויקט הולילנד בירושלים, מבלי שקיבל החזר למלוא הוצאות אלה, ולפי שהפר מר צ'רני את התחייבותו כלפי מר ד', נותר מר ד' חסר כל. אין בבעלותו או ברשותו נכסים או רכוש כלשהו".