מדליה אולימפית מאריכה חיים?

זוכי המדליות האולימפיות רצים מהר יותר, קופצים רחוק יותר ושוחים זמן רב יותר מכולנו, אך כעת מחקר חדש מגלה כי הם גם חיים שנים ארוכות יותר.

המחקר השווה את תוחלת החיים בקרב 15,174 ספורטאים אולימפיים שזכו במדליות בין השנים 1896 ל-2010 לזו של האוכלוסיה הכללית על-פי מדינה, מין וגיל. ללא קשר למוצא, לסוג הספורט ולמדליה בה זכו, זוכי המדליות חיו בממוצע 2.8 שנים יותר.

לזוכי מדליות אולימפיות, הן בספורט הדורש סיבולת לב ריאה והן בספורט משולב, היה אותו שיעור הישרדות בערך, אך לזוכי מדליות שלקחו חלק בענפי ספורט כמו היאבקות או הוקי קרח, היה סיכון גבוה למוות בגיל מוקדם יותר.

עורכי המחקר אינם יודעים בדיוק מדוע הספורטאים האולימפיים נהנים מתוחלת חיים ארוכה יותר, אך סבורים כי ההסבר לכך יכול לכלול: פעילות פיסית, סגנון חיים בריא, גורמים גנטיים והבריאות הנפשית והמעמד הקשורים לסגנון החיים.

יתרון הישרדותי

מחקר נוסף גילה גם כי ספורטאים שהתאמנו בעוצמות פיסיות משתנות לא נהנו מיתרון הישרדותי גבוה יותר מזה של ספורטאים שעסקו בספורט פחות אינטנסיבי. מחקר זה התבסס על נתונים של 9,889 ספורטאים שלקחו חלק לפחות באירוע אחד של משחקים אולימפיים בין 1936-1896 שגיל הפטירה שלהם היה ידוע.

החוקרים לקחו בחשבון פרמטרים כמו מין, לאום ושנת לידה וגילו כי בקרב ספורטאים מענפי ספורט בהם נדרש מאמץ קרדיווסקולרי (של הלב וכלי הדם) גבוה (כמו רכיבה על אופניים) או מתון (כמו טניס) היה שיעור תמותה דומה לזה שבקרב ספורטאים מענפי ספורט שדרשו מאמץ קרדיווסקולרי לא גבוה, כמו גולף.

החוקרים גילו גם 11% עלייה בסיכון לתמותה בקרב ספורטאים מענפי ספורט המעמידים אותם בסיכון גבוה לפגיעה גופנית (היאבקות או רוגבי, לדוגמה) בהשוואה לספורטאים אולימפיים אחרים, ממצא ששיקף את ההשפעה של פציעות חוזרות ונשנות לאורך זמן.

מומחים בתחום שהגיבו לממצאי המחקר ציינו כי לאנשים שעוסקים בפעילות גופנית מתונה עד מאומצת לפחות 150 דקות בשבוע, יש גם כן יתרון הישרדותי על אנשים שאינם עוסקים בפעילות גופנית בהיקף כזה.

למרות שממצאי המחקר הצביעו על השפעה הישרדותית קטנה אצל הספורטאים האולימפיים, הם מרמזים על יתרונות רבים ועל תוחלת חיים ארוכה יותר שניתן להשיג מפעילות פיסית על בסיס קבוע.