שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, ד"ר
עמירם בנימיני, אישר (יום ד', 13.2.13) הגשת תביעה ייצוגית בסך 30 מיליון שקל נגד אפריקה-ישראל בשמם של מחזיקי אג"ח סדרה ט' של החברה.
האג"ח הונפקו במקורן בשנת 2005 למשקיעים מוסדיים, ובמאי 2009 - חודשים בודדים לפני מועד פרעונן - החליטה החברה לרשום אותן למסחר בבורסה. ימים אחדים לאחר מכן, עם פרסום דוחות החברה לרבעון הראשון של 2009, אמר המנכ"ל דאז,
איזי כהן: "הרווח הוא מפגן עוצמה של אפריקה... השערוכים מבטאים את המצב הנוכחי, וצפויים לעלות בהמשך עם פתיחת המרכזים המסחריים... אפריקה-ישראל נקטה מדיניות של עמידה בהתחייבויות, ואני לא רואה כרגע שום בעיה לעמוד בהתחייבויות".
למרות זאת, באוגוסט 2009 דיווחה אפריקה-ישראל על הפסד של 1.5 מיליארד שקל ברבעון השני והחלה במהלך להסדר חוב, תוך שהיא מודיעה שאינה מתכוונת לפרוע את אג"ח ט' אלא במסגרת של הסדר כולל. בנימין אסולין טען, באמצעות עוה"ד יורי נחושתן, גבי ספרן וע' יובל, כי רישום האג"ח למסחר נועד לגלגל את החוב כלפי המשקיעים המוסדיים על כתפי הציבור הרחב, וכי הוא ויתר המשקיעים הונעו לרכוש את האג"ח בשל שורה של מצגי מטעים מצד אפריקה-ישראל.
בנימיני מנתח באריכות את מצגיה של אפריקה-ישראל, את הסבריה לרישום האג"ח ואת טענתה לפיה בעת הרישום לא יכלה לדעת על האירועים שיגרמו לכך שלא תוכל לפרוע אותן. הוא מגיע למסקנה, כי מדובר בהסברים בעייתיים, המצדיקים בירור מעמיק במסגרת של תביעה ייצוגית.
בין היתר מציין בנימיני, כי אפריקה-ישראל לא רכשה בעצמה את האג"ח - למרות שטענה שזו הייתה הסיבה לרישומן למסחר. עוד הוא עומד על כך, שגם הסבריה מדוע החליטה שלא לפרוע את אג"ח ט' אינם משכנעים, שהרי ברור שהסיבה לא הייתה כלכלית אלא משפטית. בנימיני גם עומד על חשיבות דבריו של כהן בראיון לגלובס, בציינו שהחברה הייתה חייבת לדעת שרוב המשקיעים מסתמכים על העיתונות הכלכלית ולא בהכרח קוראים את תשקיפיה ודוחותיה.
בנימיני מסכם באומרו: "המשיבים חייבים ליתן הסבר משכנע לשאלה מדוע איגרות חוב שהונפקו במקור לגופים המוסדיים בלבד, ונשארו כך במשך ארבע וחצי שנים, הונפקו לפתע לציבור חמישה חודשים בלבד לפני מועד פירעונן, תוך אמירה של המנכ"ל כי הדוחות הכספיים שפורסמו עם הנפקתם לציבור מהווים 'מפגן עוצמה' של החברה, וכיצד אירע ששלושה חודשים בלבד לאחר מכן הגיעה החברה למצב השקול לחדלות פירעון והודיעה כי לא תפרע אג"ח אלו. ייתכן אף שיהיה מקום לשקול מינוי חוקר, המומחה בתחום הכלכלי, שיבדוק את הנהלת החשבונות של החברה ויחווה דעתו האם מצגיה תאמו את מצבה הכלכלי. ההסברים שמסרה החברה במסגרת בקשה זו אינם מספקים".
בנימיני אישר את הגשת התביעה גם נגד כל הבכירים שננקבו בבקשה: הבעלים
לב לבייב, המנכ"ל דאז כהן, סמנכ"ל הכספים דאז רון פאינרו, והדיקטורים באותה עת -
חיים ארז,
יצחק פורם,
אברהם אשרי,
איתן הבר, שמואל שקדי ונדב גרינשפון (סגן היו"ר).
בשולי החלטתו מעיר בנימיני: "המשיבים, כמו כמעט כל נתבע בתביעה ייצוגית, אינם מחמיצים את הניסיון לפסול את התובע המייצג בשל העדר תום-לב או ייצוג בלתי הולם, כדי למנוע את בירורה של תובענה שנמצא כי היא ראויה להתברר. כבר הערתי לא אחת על פרקטיקה זו, שיוצרת רושם של ניסיון להתחמק מבירור האמת". אפריקה-ישראל חויבה בתשלום הוצאות בסך 70,000 שקל.
אפריקה-ישראל מסרה בתגובה, כי טרם קיבלה את ההחלטה, ומבירור ראשוני עולה, כי בנימיני צמצם משמעותית את גודל הקבוצה בשמה ניתן יהיה לנהל את התביעה. בכוונתה ללמוד את ההחלטה ולעמוד על נימוקיה, ובהתאם לכך לשקול את המשך צעדיה בנושא.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
