שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב,
רות רונן, דחתה (2.4.13) את רוב תביעתו של מפרק קבוצת המזון מתוק נגד מי שהיו הדירקטורים החיצוניים בחברה הציבורית ארזן אינטרנשיונל. רונן קבעה, כי המפרק, רו"ח צבי יוכמן, לא הוכיח את רוב טענותיו לגבי הקשר בין התרשלות הדמ"צים לבין הנזקים שנגרמו לקבוצה.
הקבוצה נשלטה בידי מנשה מתוק, יהודית מתוק והרצל מתוק ובני משפחותיהם, ועסקה בייבוא ובשיווק של מוצרי מזון. מניותיה של ארזן אינטרנשיונל נסחרו בבורסה בתל אביב, בנסדא"ק ובבורסות נוספות בארה"ב. הקבוצה קרסה בסוף 1999 כאשר התחייבויותיה עלו ב-100 מיליון שקל על נכסיה, והמלאי שברשותה הסתכם ב-8 מיליון שקל בלבד לעומת שווי של 57 מיליון שקל שנרשם בספריה.
יוכמן הגיש תביעה נגד רמי אביבי, יוסף קראוס ונחום גמליאלי, שהיו דמ"צים בחברה הציבורית בזמן הקריסה, ונגד חברת הפניקס שביטחה אותם. הוא תבע מהם 13.5 מיליון שקל, בטענה שרשלנותם אפשרה לבני משפחת מתוק לעשות בחברה כבתוך שלהם ונכשלו בפיקוח שהיו חייבים להפעיל על הנעשה בחברה.
רונן קובעת, כי רשלנותו של אביבי הייתה החמורה ביותר: הוא אפשר לארזן אינטרנשיונל לערוב לחובותיה של חברת-בת בלא כל פיקוח על הנעשה בה ועל מצבה הכספי, השתתף בהענקת סמכויות רחבות לבני משפחת מתוק בשל הפעלת פיקוח עליהם, התעלם מממצאי מבקר הפנים של החברה ועוד. לגבי קראוס נקבע, כי רשלנותו באה לידי ביטוי בעיקר בכך שלא עשה הכנות כלשהן לקראת כניסתו לתפקיד. על גמליאלי אומרת רונן, כי הוא היה מודע לאי-סדרים בחלק מחברות הקבוצה והמשיך להעניק לה שירותים כיועץ מס כאשר כיהן כדירקטור, וזאת בניגוד עניינים.
ואולם, כאמור, רונן קובעת שיוכמן לא הצליח להוכיח את רוב הנזק הנטען ואת הקשר בינו לבין התרשלות הדירקטורים. היא אומרת, כי לא הוכח כלל שנגרם לחברה - להבדיל מאשר לנושיה - נזק בשל חוסר במלאי ובשל הגידול בהתחייבויותיה. לעומת זאת נקבע, כי רשלנותו של אביבי תרמה במישרין לכך שחברת ארזן מאמ - חברת-בת של ארזן אינטרנשיונל - לא הצליחה לגבות חוב של 5 מיליון שקל מחברת מתוק אפרים.
רונן מרחיבה בקביעה לפיה יוכמן לא הצליח להוכיח את מעשי המירמה שייחס לבני משפחת מתוק. לדבריה, המומחים שהכינו את חוות הדעת מטעמו לא זומנו להעיד וגם לא הגישו לבית המשפט את כל המסמכים עליהם הסתמכו אלא רק חלק קטן מהם. יוכמן ביקש לראות את חקירותיהם כ"מעשה בית דין" ולקבל את ממצאיהם כמות שהם, אולם רונן מזכירה שרק בית המשפט יכול לקבוע ממצאים מחייבים ולכן יש לפרוס בפניו את התמונה במלואה - מה שלא נעשה במקרה זה. מאחר שלא הוכחו מעשי מירמה, ממילא אין להטיל על הדמ"צים את האחריות להם.
רונן חייבה את אביבי והפניקס לשלם לקופת הפירוק 5 מיליון שקל, בתוספת ריבית והצמדה מאז אוקטובר 1999, ודחתה את יתר מרכיבי התביעה ואת התביעות נגד קראוס וגמליאלי. יוכמן יקבל מאביבי הוצאות בסך 60,000 שקל, וישלם אותו סכום הן לקראוס והן לגמליאלי. גמליאלי חויב בתשלום 60,000 שקל לצדדים השלישיים שההודעות להם נדחו.
