שופט בית משפט השלום בתל אביב, ד"ר
שאול אבינור, אסר (יום ה', 11.4.13) לפרסם את שמותיהן של שתי חשודות תוך שהוא מנמק את החלטתו בצורה הפוכה לחלוטין מזו שקובע החוק.
מדובר באם ובתה, החשודות בהונאת קשישים במאות אלפי שקלים. על-פי החשד, הן סחטו את קורבנותיהן באיומים ולעיתים אף סיממו אותם תוך שימוש בחומרים אסורים. העבירות המיוחסות לשתיים הן קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, סחיטה בכוח והחזקה בתנאי עבדות של חסרי ישע. אבינור האריך בשישה ימים את מעצריהן של השתיים.
בתחילת הדיון ביקש הסניגור לקיים אותו בדלתיים סגורות ולהוציא צו איסור פרסום גורף על הפרשה, בעוד המשטרה טענה שפרסום שמותיהן יסייע לאתר קורבנות נוספים. אבינור החליט לאסור על פרסום השמות באומרו: "מדובר בשתי חשודות ללא רישומים קודמים, כאשר אין לראות טעם חקירתי ממשי בפרסום שמן - להבדיל כלל פרטי הפרשה, לרבות אזור מגוריהן והמקומות בהם על-פי החשד בוצעו העבירות".
חוק בתי המשפט קובע: "בית משפט רשאי לאסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום, או פרט אחר מפרטי החקירה, אם הדבר עלול לפגוע בחקירה שעל-פי דין. בית משפט רשאי לאסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום או פרט אחר מפרטי החקירה, אם ראה כי הדבר עלול לגרום לחשוד נזק חמור ובית המשפט סבר כי יש להעדיף את מניעת הנזק על פני הענין הציבורי שבפרסום".
לשון החוק מלמדת חד-משמעית, כי ברירת המחדל היא פרסום שמו של חשוד, וכי יש צורך בנימוקים מיוחדים כדי למנוע את הפרסום. למרות זאת, החלטתו של אבינור - כפי שהוא עצמו ניסח אותה בכתב - מתבססת על נקודת מוצא הפוכה, לפיה יש להראות "טעם חקירתי ממשי" בפרסום השמות. אבינור גם נמנע מלנמק מדוע החליט על איסור הפרסום, בניגוד למשתמע מן החוק ולפיו יש להסביר החלטה שכזו.
