פוליסה לביטוח רכב נכנסת לתוקפה רק עם תשלום הפרמיה בגינה. כך קובע (יום ד', 26.6.13) שופט בית המשפט העליון,
נעם סולברג.
סולברג אומר: "ההוראה על גבי תעודת הביטוח, כי תוקפה מותנה בהטבעת חותמת הבנק, על-מנת להבטיח את התשלום תחילה, היא מחוייבת המציאות בתחום הנדון. אלמלא כן, היו מבוטחים חסרי ניקיון כפיים רוכשים ביטוח חובה לתקופות קצרות, עושים ל'עיכוב' התשלום עד לאחר תום תקופת הביטוח, נהנים מביטוח חינם אין כסף; והמבוטחים תמי-הלב היו נושאים בנטל".
פסק הדין עוסק בעניינו של דוד מור, אשר רכש בשנת 1999 אופנוע ונפצע בתאונה שעות אחדות לאחר מכן, בטרם הספיק לשלם את הפרמיה. סולברג אומר: "תוקף תעודת הביטוח שהונפקה למוֹר, הותנה בתשלום הפרמיה. מדובר בהצעה גרידא, שלא התגבשה לכדי חוזה ביטוח מחייב. קיבול הצעה שכזו נעשה באמצעות תשלום דמי הפוליסה. משלא שילם מוֹר את דמי הפוליסה, החוזה לא התבטל, אלא - לא נכרת".
שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, רות לבהר-שרון, קבעה בין היתר, כי הפוליסה הייתה בתוקף משום שהתנאי המגביל - "מועד תחילת הביטוח: המועד בו הוחתמה תעודה זו בחותמת הבנק אך לא לפני 8.9.99" - לא הובלט כיאות על גביה. על כך אומר סולברג:
"הסייג מצויין על פני הפוליסה, בחזיתהּ, לא בהחבא, לא במסגרת התנאים שהודפסו באותיות קטנות בגב הפוליסה, הוראתו פשוטה וברורה. לא רק עין הנץ יכולה להבחין בו, הוא מזדקר לנגד עיני כל מבוטח סביר המעיין בתאריך תחילת הפוליסה".
בית המשפט העליון קיבל את ערעורם של חברת אבנר ושל "הפול" לביטוח רכב וביטל את חיובם לפצות את מור. ואולם, השופטים סולברג,
אליקים רובינשטיין ו
יורם דנציגר קראו לשתי החברות לפצות את מור לפנים משורת הדין ולהותיר בידיו את הכספים שכבר קיבל - 600,000 שקל מתוך 1.8 מיליון שקל שנפסקו לטובתו. אבנר ו"הפול" יוצגו בידי עו"ד משה עבדי, ומור - בידי עו"ד דוד אלדור.
