בית המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, קבע (26.10.03) כי רוחב רצועת הקרקע שמצידי צינורות להולכת דלקים ונפט, אינם בגדר "קווי תשתית", "רחוב" או "דרך" ועל-כן יש לשלם בגינם ארנונה.
תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ (ובקיצור: תש"ן) הינה חברה ממשלית העוסקת בהולכה, באספקה ובאחסנה של דלקים ונפט בתחומי מדינת ישראל. לשם כך, מפעילה החברה, בשיתוף עם חברת הבת שלה, קו מוצרי דלק (ובקיצור: קמ"ד), בצינורות הולכה ברצועות מקרקעין בתחומי המועצה האזורית זבולון, הנמצאים בבעלותן. על-מנת להגן על הצינורות ולהבטיח גישה ואחזקה נאותה שלהם, מעמידה החברה רוחב רצועות קרקע של 30 מטר, אשר בתחומן מונחים הצינורות.
בין תש"ן למועצה האזורית זבולון התגלעה מחלוקת בנוגע לחיוב הארנונה בשטחים אלו, בין השנים 1994 ל-2002.
תש"ן טענה, באמצעות עו"ד מ' גרון, כי שטחים אלו הינם "קווי תשתית", כהגדרתם בפקודת העיריות ועל-כן אין היא חבה בארנונה בגינם. לעומתה, מסתמכת המועצה על פסק דין שניתן בדיון משפטי קודם, אשר קבע כי רצועות קרקע אלו מהוות את המשך המקרקעין בהן טמונים צינורות ההולכה, ומשכך, הן חייבות בתשלום ארנונה.
לאחר שהמועצה האזורית החלה בהליכי גבייה כנגד תש"ן, הגישה האחרונה ערר לוועדת ערר לעניין ארנונה, אשר קבעה כי אין לחייב את תש"ן בתשלום עבור השנים 1994-2000. באשר לשנות המס 2000 ואילך, זיכתה ועדת הערר את תש"ן בפטור חלקי על רוחב 7 מטרים המהווים קווי תשתית, אך חייבה אותה בארנונה על יתר המקרקעין.
תש"ן מגישה עתירה מינהלית
כנגד קביעותיה אלו של ועדת הערר, הגישה תש"ן עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה. העתירה התבססה על 4 נימוקים מרכזיים:
הראשון, על-פי ההלכה הפסוקה, יש לחייב בארנונה את המחזיק העיקרי במקרקעין, שלו "הזיקה הקרובה ביותר" לנכס. בפועל, באותם צינורות עושות שימוש גם חברות אחרות, מלבדה. כמו כן, היות ורוב השימוש במקרקעין נעשה גם על-ידי אחרים לצרכי חקלאות, אין לראות בה כמשתמשת עיקרית.
השני, בהתייחס לשומת שנת 2000, טענה תש"ן כי בהודעת השומה נפלו פגמים באשר לגודל השטח הנישום, לזהותו ואיזכור זכות ההשגה. בנוסף, הודעת השומה נשלחה רק 5 ימים לפני תום שנת המס והגיעה לתש"ן רק בתחילת שנת הכספים הבאה. איחור זה במשלוח פגע בצפיותיה של תש"ן, שראתה בהתנהגותה זו של הרשות משום העדר חבות בארנונה לשנת המס הנוכחית.
הנימוק השלישי היה, כי רצועת המקרקעין משמשת קווי תשתית ולפיכך, על-פי פקודת העיריות, יש פטור מלא מארנונה בגין אותם מקרקעין. בעניין זה, טענה תש"ן כי יש להתחשב בתיקון חוק ההסדרים, המרחיב את הפטור מארנונה על-ידי הגדלת השטחים המשמשים "קווי רשות" ולמרות שחוק זה נכנס לתוקפו רק בשנת 2003, הרי פרשנות נכונה שלו מאפשרת את החלתו גם על שנות המס הקודמות.
לבסוף, טענה תש"ן כי גם אם אין להחיל את תיקון החוק הנ"ל, הרי יש לסווג את רצועת הקרקע הנישומה כקרקע חקלאית, ולהקטין בתוך כך את סך החבות בארנונה.
השופטת וסרקרוג דוחה את טענותיה של תש"ן
השופטת שולמית וסרקרוג דחתה את טענותיה של תש"ן וחייבה אותה בתשלום ארנונה כללית בגין השנים 2002-2000, בשיעור ובתנאים שנקבעו בהחלטת ועדת הערר.
השופטת אימצה את ממצאיה של ועדת הערר, וקבעה כי לתש"ן "הזיקה הקרובה ביותר למקרקעין" ובשל-כך חייבת היא בארנונה בגין השטחים שבמחלוקת. השופטת קבעה, כי תש"ן הינה חליפתה של חברת הנפט העירקית, ועל-כן יש לראות בה כמי שהועברו לרשותה זכויות הבעלות במקרקעין.
משנמנעה תש"ן להעביר את זכויותיה בהסכמי חכירה לחקלאים המסיגים את גבולה, הרי יש לראותה כמשתמשת וכמחזיקה העיקרית בכל המקרקעין, גם אם חלקים מהמקרקעין הם בבעלות של חברת הבת שלה, קמ"ד, המצויה שבבעלותה המלאה.
באשר לחסר הנטען בהודעת השומה לשנת 2000, קבעה השופטת כי זו כללה את רוב הפרטים הנחוצים לזיהוי הנכס מלבד איזכור זכות ההשגה. השמטת נושא זה לא פגעה, למעשה, בשום זכות מהותית של תש"ן. השופטת הסתמכה על חוק הרשויות המקומיות, לפיו רשאי בית המשפט, בכל הליך משפטי, להרשות לנישום להעלות את טענותיו, אפילו אם היה רשאי להעלותן בהשגה קודם לכן. תש"ן העלתה את טיעוניה בפני בית המשפט, ועל-כן זכותה למיצוי ההליכים לא נפגעה.
הודעת חיוב בארנונה אינה יוצרת את החיוב
אלא מהווה אמצעי המקל על גבייתו
בכל הנוגע למועד שליחת ההודעה, קבעה השופטת כי הודעת החיוב אינה יוצרת את חיוב התשלום, אלא מהווה אמצעי המקל על גבייתו. על תש"ן היה להיות מודעת לאפשרות כי בהסתמך על הליך משפטי קודם בין הצדדים, תישלח לה, במוקדם או במאוחר, הודעת תשלום.
השופטת דחתה גם את טענת תש"ן, לפיה רצועות המקרקעין מהוות "קווי תשתית" ו-"מתקני חיבור" וקיבלה את עמדת ועדת הערר כי רצועות הקרקע מהוות את המשך המקרקעין בהן טמונים הצינורות החייבים בארנונה. בקביעתה זו, הסתמכה השופטת על הלכות בית המשפט העליון, לפיהם "קווי תשתית" אינם כוללים שטחים הנדרשים לצורכי אבטחה ותחזוק. רצועות הקרקע, להן טוענת תש"ן לפטור, משמשות לצרכים כאילו, ולכן אין מקום לפטרן מארנונה.
השופטת הדגישה, כי ההלכה הפסוקה מפרשת את מתן הפטור על דרך הצמצום ונמנעת מלהחילו על נכסים התופסים שטחים משמעותיים, כבמקרה זה.
בהתייחסה לתיקון חוק ההסדרים, המרחיב את המונח "קווי תשתית", קבעה השופטת כי אין להחילו על שנות המס הקודמות למועד התיקון, הן משום שמדובר בתיקון מהותי המשנה מצב חוקי קיים והן משום שהוראות המעבר בחוק אינן מאפשרות זאת במפורש.
לבסוף, דחתה השופטת גם את טענת תש"ן כי יש לסווג את רצועות הקרקע כ"חקלאיות" וקבעה כי העובדה שהקרקע הוכרזה כ"קרקע חקלאית", אינה מחייבת את סיווגה ככזו לצורכי ארנונה.
על פי נימוקים אילו, דחתה השופטת את עתירתה של תש"ן וקבעה כי החלטת ועדת הערר תעמוד בעינה, הן באשר לגובה החיוב, והן באשר לגודל השטחים הנישומים.
המשיבות יוצגו על-ידי עורך הדין דוד ביטן.
עת"מ 459/02 תשתית נפט ואנרגיה בע"מ נ' המועצה האזורית זבולון ואח'
__________________
עו"ד רן יגנס הינו שותף בכיר במשרד יגנס, טויסטר, בירן ושות'.
