בנק
מזרחי טפחות מבקש מבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב להצהיר כי יעקב דנון אינו כשיר לשמש כבורר בבוררות הכלכלית בין הבנק לבין ארגון עובדי הבנק בעניין הסכם השכר החדש, וכי מינוי לשמש כבורר מטעם הארגון מהווה הפרה של הסכם העבודה האישי של דנון והפרה של חובות האמון וההגינות המוגברות החלות עליו.
בתביעת הבנק כנגד דנון נאמר כי הוא היה בעברו עובד הבנק, חבר הנהלת הבנק ושימש בתפקיד מנהל משאבי אנוש ומינהל בדרגת סמנכ"ל בכיר והחל ממאי 2004 בתפקיד דרגת משנה למנכ"ל הבנק.
עוד מצויין בתביעה כי ביוני 2005 סיים דנון את עבודתו בבנק עקב התפטרותו ובסיום עבודתו שולמו לו סכומי עתק מעבר לאלה שהגיעו לו בהתאם להסכם העבודה שנחתם עימו לרבות מענק פרישה בסך 2.5 מיליון שקל.
הבנק טוען כי דנון היה שותף בכיר ומלא במשא-ומתן לחתימת הסכם השכר האחרון בבנק בדצמבר 2003 עת כיהן ושימש כמנהל משאבי אנוש של הבנק וחבר ההנהלה הבכירה, ובמסגרת זו נחשף לכל המידע שהיה לפני הנהלת הבנק ללא מגבלה, לרבות מדיניות הבנק בנושאים אלה.
עוד טוען הבנק כי מינויו של דנון כבורר מטעם ארגון העובדים מצוי בסתירה להתחייבויותיו בהסכם העבודה האישי עליו חתם עם הבנק. הבנק סבור כי דווקא התעקשותם של דנון וארגון העובדים כי מי שכיהן כחבר הנהלה בכירה בבנק וכנציגו במשא-ומתן האחרון להסכם שכר ישמש כבורר מטעם ארגון העובדים- הגבירו את החשש ואי הנוחות מהמינוי.
לטענת הבנק, דנון אינו יכול לשמש כבורר בבוררות עקב מעורבותו העמוקה מטעם הבנק במשא-ומתן להסכם השכר האחרון ועקב תחייבויותיו החוזיות שלא לעשות כל שימוש במידע ובידע אליו נחשף במהלך עבודתו בבנק, ואשר ישמש אותו בהכרח לצורך הבוררות ואף יפגע ביכולתו לשמש כבורר.
בנוסף, כוונתו של דנון לשמש כבורר מהווה גם הפרה רבתי של חובות האמון וההגינות המוגברות החלות עליו כל עובד ועובד לשעבר וביתר שאת על חבר הנהלה בכיר בתפקיד אמון במסגרתו נחשף לכל מידע שבנמצא.
הבנק מדגיש כי הוא שומר על זכותו להגיש תביעה כספית לפיצוי בגין הפרת הסכם העבודה האישי על-ידי דנון, השבת זכויות היתר שניתנו לו בסיום העסקתו והפרת חובות האמון וההגינות שחלות עליו מכוח יחסי העבודה שחלו בינו לבין הבנק.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
