פרעות באמריקה

אני מעביר אותן לנגד עיניי ממרחק של כ-50 שנים. הארווארד. ברנדייס. ייל. NYU. קולומביה. גאוות המדע האמריקני, פאר יצירתה החברתית. מרכזי אוריינות ונאורות. Ivy League. חברינו האמריקנים היו מנופפים בהם ואנו השיבונו באוניברסיטה העברית בירושלים ובמכון ויצמן ובטכניון. צחקנו. קינאנו. שוב צחקנו. אהבנו. קינאנו.

עד שהגיעו השבוע התצלומים מקולומביה ומוסדות אדמאים אמריקנים אחרים. להשמיד את תל אביב. לחסל את ישראל.מרצה ישראלי מן המניין אינו יכול להיכנס לקולומביה. יונה לייבזון מערוץ-12 נחסמת בכניסה למאהל פרו-פלשתיני. עוד מרצה ישראלי מקולומביה סיפר ללייבזון כי ידם של חלק מאנשי הסגל באוניברסיטת היוקרה בהפגנות האלימות האלה.

זה נשמע כמו האקדמיה הגרמנית בראשית השלטון הנאצי. כאשר שר החינוך הגיע לגטינגן ושאל על המחלקה למתמטיקה ענה לו הדקאן: "אין כזאת, כל הפרופסורים היהודים הודחו ועזבו." הגם את, אמריקה?

יהודי גרמניה האמינו כי אינם בגלות ככל אחיהם. הזו כי יש קשר אינטימי ורומנטי ותרבותי בין הגרמניות לבין היהדות. דומה כי רק הפרופסור גרשום שלום - מי שהביא לידיעת העולם את תורת הקבלה הנשכחת ועמד על מעשיו של נביא השקר שבתי צבי - הטיח בחילונים ובחרדים בארצם של יוהאן וולפגנג גתה ולודוויג בטהובן כי אין דבר כזה, זו אשלייה עצמית, והיה צריך לחכות לאדולף היטלר כדי להבין שדעת היחיד שלו הייתה נכונה.

ואמריקה? נכון, בארצות הברית - בניגוד לאירופה - לא הייתה מאז ראשית צמיחתה אנטישמיות חוקית. כמעט לא (היו מגבלות, אפילו באקדמיה). לא היה צורך בחקיקה שתבטיח ליהודים שוויון כדי לקיימו כי מראש לא הייתה אפליה בחוק. אבל אמריקה גולה. אולי גולה פחות רעה מאחרות. אבל אין גולה טובה.

ציוני של ממש, שהזיקנה לא הכהתה והקהתה את דעתו בעצם אינו צריך להיות מופתע מן המראות הנוראים המצולמים בקולומביה. הרי הוא מחזיק בדעה שאין מקום ליהודים אלא בארץ-ישראל. ללמוד כאן. לאהוב כאן. להילחם כאן. אז מדוע שאזרח כמוני המחזיק בדעות שמרניות אלה משחר נעוריי מופתע? הרי אני מטיף ומסביר ומנסה לשכנע שנים על גבי שנים כי כך יהיה, שלא יכול להיות אחרת. וכך נהיה. וזו רק ההתחלה.

וזה נורא, אבל לא אבדה התקווה שהיהודים למדו פרק בהיסטוריה. הם יודעים כי יותר משישראל משכה יהודים אליה - יהודה הלוי עם "יפה נוף, משוש תבל..." היה חריג - הגולה היא אשר דחפה את יהודיה אל מחוץ לאירופה ולארצות ערב. לכן יש בארץ חוק השבות. לכן שעריה פתוחים בפני אחים מכל חלקי העולם לרבות אמריקה.

ההתפרעות הפלשתינית לא הפתיעה אלא התגובה היהודית הרפה. כל עוד הפורעים הפרו-פלשתינים מתנהלים באלימות בלתי חוקית צריכים היו היהודים והישראלים להיערך מולם. כך היה בעבר. תחת זאת אנו רואים כי הם נסוגים. נחבאים בבתים. מסירים סמלים כמו מגן דוד מעל צווארם. ההנהגה היהודית הגלותית מציעה להם להדיר את רגליהם מקולומביה ודומיה.

בשום אופן לא. או שהמשטרה תאבטח אותם בלכתם ללמוד, או שהם יאבטחו את עצמם, ובעיקר עליהם לומר לפורעים הפרו פלשתינים: אם אנחנו לא נוכל ללמוד - איש לא יוכל ללמוד כאן. בהארווארד. בברנדייס. בייל. בפרינסטון. ב-NYU. במרכז הפרעות הנוכחי - בקולומביה.
אסור להסתגר. אסור לסגת. הם בוחרים באלימות נגדנו? על היהודים והיורדים הישראלים להתארגן ולאגור כוח ולצאת מול הפורעים עם שתי מילים שכיתרו את אחד ממאמריו של זאב ז'בוטינסקי (אומנם בעניין שונה לחלוטין): "כן, לשבור!"