זהות מנכ"ל אוצר מפעלי ים תוכרע בביה"ד הארצי

חברת אוצר מפעלי ים, החברה הממשלתית המפעילה את מתחם נמל תל אביב, הגישה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב, הקובע כי בהחלטתה שלא לבחור באריאל זילבר כזוכה בתפקיד מנכ"ל החברה היו שיקולים פוליטיים זרים. בית הדין הורה לחברה להעביר את מועמדותו של זילבר לאישור הוועדה לבדיקת מינויים ברשות החברות הממשלתיות.

על תפקיד המנכ"ל התמודדו עשרות מועמדים והתאמתם נבחנה על-ידי ועדת איתור שמונתה מקרב חברי הדירקטוריון של אוצר מפעלי ים. מבין עשרות המועמדים שנבחנו ושנבדקה התאמתם, החליטה ועדת האיתור להמליץ לדירקטוריון על שניים תוך שדירגה ביניהם. ככשיר הראשון לתפקיד הומלץ חבר הכנסת לשעבר דניאל בן לולו, ואילו זילבר הומלץ ככשיר שני. על יסוד האמור החליט הדירקטוריון על מינויו של בן-לולו לתפקיד.

אולם הגורמים המוסמכים ברשות החברות הממשלתיות סברו כי מינויו של בן-לולו, שאין חולק כי הוא בעל זיקה פוליטית, אינו עומד בדרישת הכישורים המיוחדים על-פי חוק החברות הממשלתיות. אשר על כן נמסר לדירקטוריון אוצר מפעלי ים כי יש קושי בהבאת מועמדותו של בן-לולו לאישור הוועדה לבחינת מינויים.

לנוכח עמדתה זו של רשות החברות הממשלתיות, שמשמעה הלכה למעשה פסילת מועמדותו של בן-לולו, התכנס דירקטוריון החברה על-מנת לדון בהמלצת ועדת האיתור בדבר מינויו של זילבר אשר הומלץ ככשיר שני. בסופו של יום נערכה הצבעה שבסיומה התברר כי יש שוויון בין הקולות התומכים במינויו של זילבר למתנגדים לו, אולם מאחר שמי שנבחרה ליו"ר הישיבה הצביעה כנגד המינוי ולה קול עודף, הוחלט שלא לבחור בזילבר לתפקיד המנכ"ל.

זילבר פנה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בתביעה להורות לדירקטוריון למנותו לתפקיד המנכ"ל, בטענה כי ההחלטה להימנע ממינויו לתפקיד לאחר שעמד בהצלחה בהליכי מיון ארוכים, נגועה בשיקולים זרים ופסולים. לדבריו, אותם חברי דירקטוריון שקבעו שהוא כשיר שני לתפקיד בעת שהיו חברים בוועדת האיתור, שינו את דעתם ביחס אליו בעקבות פסילתו של בן-לולו, והצביעו נגד מינויו וזאת משיקולים זרים ובשל קרבתם לשר הממונה (שר התחבורה) אשר רצה במינויו של בן-לולו לתפקיד, ואלמלא שינו את דעתם הוא היה נבחר לתפקיד.

בית הדין השתכנע כי במקרה הנדון קיים חשד סביר וממשי בדבר קיומו של מניע פוליטי מפלגתי פסול בהחלטה להימנע ממינויו של זילבר לתפקיד. בית הדין ציין כי מלכתחילה ביקש הדירקטוריון למנות לתפקיד את בן-לולו שהינו אדם בעל זיקה פוליטית ברורה, אולם המינוי לא אושר על-ידי רשות החברות.

בית הדין הדגיש את המסר הציבורי הקשה העולה מהשתלשלות הדברים אשר יש בהם כדי להרתיע מועמדים טובים וראויים מהתמודדות למשרות בחברות ממשלתיות. זאת תוך הפקרת המשרות הניהוליות בחברות הממשלתיות בידיהם של מקורבים פוליטיים או בידי אנשים שיוקרתם המקצועית מאפשרת להם להשתתף בהליך שבו קיים סיכוי גבוה שההתמודדות לא תהיה שוויונית.

בסופו של דבר קבע בית הדין כי הצבעתו של אחד מחברי הדירקטוריון שבחר בזילבר ככשיר שני ולאחר מכן שינה דעתו והצביע כנגדו, הייתה נגועה בשיקולים פוליטיים ולפיכך היא הצבעה פסולה. והתוצאה היא כי הדירקטוריון בחר בזילבר ברוב דעות. בנוגע להצבעתה של חברת הדירקטוריון שאף היא בחרה בזילבר ככשיר שני ואף היא שינתה דעתה, ציין בית הדין כי גם אם נניח כי לא היו מעורבים בהצבעתה שיקולים פוליטיים של ממש, לא ניתן בהחלטתה משקל מספיק לאינטרס הציבורי במלחמה בנגע המינויים הפוליטיים.

בית הדין החליט להעדיף את האינטרס הציבורי במלחמה בנגע המינויים הפוליטיים לבין האינטרס של אוצר מפעלי ים להשאיר בידי הדירקטוריון את הסמכות למנות מנכ"ל כראות עיניו. אשר על כן הורה בית הדין לחברה להעביר את מועמדותו של זילבר לתפקיד מנכ"ל החברה לאישור רשות החברות. בית הדין פסק לזילבר הוצאות משפט בסך 30,000 שקל.

בערעורה על פסק הדין מדגישה אוצר מפעלי ים כי היא אינה חולקת על הקביעות העקרוניות שבפסק הדין בכל הנוגע לתופעת המינויים הפוליטיים, אולם במקרה הנדון בית הדין האזורי נקלע לכלל שגגה עת מצא קשר סיבתי בין הראיות הנסיבתיות שהוצגו בפניו לבין מסקנתו כי יש בראיות אלה כדי לבסס תשתית עובדתית מספקת לביטול החלטת הדירקטוריון משיקולים פסולים.

לדעת אוצר מפעלי ים, אין זה המקרה בו הונחה בפני בית הדין האזורי תשתית כלשהי בדבר מינוי פוליטי ו/או שיקולים פסולים, ובוודאי לא כזו המאפשרת את התערבותו של בית הדין. לדברי החברה, החלטתה להימנע ממינויו של זילבר לתפקיד הייתה עניינית וסבירה ומנימוקים ראויים.

זאת לדברי החברה לאחר שהוכח כי זילבר לא ביצע בשנים האחרונות תפקיד ניהולי כלשהו ולא הוכיח עשייה ממשית בתחומי הניהול. בנוסף זילבר נעדר ניסיון מספק בעבודה עם גופים ציבוריים ומוניציפליים כמתחייב מאופי פעילותה של החברה, התנהלותו בענייני כספים הייתה תמוהה ועל כך יש להוסיף את הסתרת המידע החמורה שהתגלתה במהלך המשפט על אודות העסקתו של זילבר בחברת עמיאל טורס, אשר אף היא מעידה על תום ליבו של זילבר.