בנק לאומי פעל בדרכי מירמה וסחיטה במערכת יחסיו עם חברת טאו תשואות, והנזקים שגרם לחברה עולים בהרבה על חובה הנטען. כך טוען (יום א', 20.10.13) מי שהיה בעל השליטה בחברה, אילן בן-דב, בבקשת רשות להתגונן בפני תביעת הבנק כלפיו.
לאומי תובע מבן-דב 88 מיליון שקל בשל ערבותו לחובותיה של טאו, הנמצאת בפירוק. תגובתו של בן-דב מסתמכת בחלקה על טענות שהעלה המנהל המיוחד של טאו בנוגע לרכישת השליטה בחברת ירדן (כיום - טאו) בידי גיבור ספורט מידי הכשרת היישוב.
לפי טענות אלו, בנק לאומי וגיבור ספורט רקמו תוכנית שבסופה רכשה גיבור ספורט את ירדן ב-280 מיליון שקל - 100 מיליון שקל מתוכם ניתנו בידי בנק לאומי, ועוד 160 מיליון שקל מומנו מכספיה של ירדן עצמה. כך נוצר מצב בו ירדן הפכה לגוף חסר כל יכולת לפעול וחסר יכולת לפרוע את חובותיו, עוד לפני שבן-דב רכש אותה. בן-דב טוען, כי לא ידע על כך כאשר רכש את טאו והסכים לערוב לחובותיה כלפי לאומי.
"גורם חיצוני להליך דנא, בעל תפקיד אשר מונה על-ידי בית המשפט, טוען במסגרת תיק הפירוק טענות חסרות תקדים בחומרתן כלפי הבנק", טוענים עוה"ד רון ברקמן, דוד זילברבוים ואלעד חן. לדבריהם, אם יאומתו טענות אלו של המנהל המיוחד - יפקעו הערבויות מכוחן הוגשה התביעה נגד בן-דב ואף יהיו לו עילות תביעה משלו נגד הבנק.
עוד נטען בבקשה, כי כבר ביולי 2011 יכול היה הבנק להעמיד את יתרת החובה של טאו לפרעון מיידי ואז יכול היה להיפרע מכל החוב בשל שווי נכסיה של טאו באותה עת. במקום לעשות זאת, נטען, המשיך הבנק לגבות ריבית דרקונית ועמלות בסכומי עתק. ההחלטה שלא לממש נכסים משועבדים לא התקבלה על יסוד נימוקים מסחריים אלא משיקולים זרים, תוך שהבנק מנסה לסחוט את בן-דב ולהשיג את הסכמתו להסדר עם מחזיקי האג"ח כך שלא יהיו להם תביעות נגד הבנק.
מה שקובע הוא מה שהרבנים, המקבלים משכורתם מקופת המדינה, קובעים
