אהרון טימסיט, העוסק בניהול בתי מלון בארץ ובחו"ל, הגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעה בסך 5.5 מיליון שקל נגד חברת הנדל"ן
אלרוב נדל"ן ומלונאות שבבעלות איש העסקים
אלפרד אקירוב, המחזיקה בין היתר בבעלות על בתי מלון בישראל ובחו"ל.
בתביעה נאמר כי במסגרת היכרות בין התובע לבין צוותו של אקירוב נחתם במאי 2006 הסכם על פיו היה על התובע למסור מידע על אודות נכסים אשר עשויים לעניין את אלרוב ואקירוב ואשר עמדו למכירה בפריז.
באותם הימים ניהל התובע את אחד מבתי המלון "הייאט" שבפריז וככזה נחשף למספר מבנים בעלי שם אשר שימשו כבתי מלון ואשר עמדו למכירה אותה עת, מבלי שהדבר היה ידוע לציבור. לדברי התובע, אלרוב ואקירוב התעניינו ברכישת מבנים בעלי ערך ומוניטין לניהול בתי מלון במדינות שונות בעולם.
מיד לאחר חתימת הסכם, נאמר בכתב התביעה, יידע התובע את נציגי אלרוב בעובדה שהמלונות "לוטסיה" ו"לה לובר" שבפריז עומדים למכירה. מיד לאחר מכן ביקשו נציגי אלרוב ליצור קשר עם הבעלים של בתי מלון אלה, והתובע פנה אל מישל סרנו, מנהל ברשת בעלת שני המלונות הללו, והלה ביקש לקבל מאלרוב מכתב כוונות על-מנת שניתן יהיה להתקדם בהליך.
בכך, טוען התובע, התמלאו כל המטלות שהוטלו עליו במלואן על-פי הוראות ההסכם. לדבריו, לא נקבע מעולם בהסכם כי הוא ישמש "מתווך" בעסקה ו/או כי יש לו מטלות כלשהן זולת מסירת המידע הראשוני על עצם הנכונות למכירת בתי המלון השונים ויצירת קשר ראשוני בין המוכרים הפוטנציאליים לבין נציגי אלרוב.
במחצית שנת 2010, נטען בתביעה, נודע בציבור כי אלרוב רכשה באוגוסט 2010 את מלון "לוטסיה" ומיד עם היוודע על כך לתובע הוא פנה לאלרוב על-מנת לקבל את שכרו על-פי תנאי ההסכם, אולם אלרוב סירבה לקיים את התחייבויותיה, בטענה כי תוקפו של ההסכם פג וכי ממילא היה על התובע לשמש כ"מתווך" לעסקה, ומשלא עשה כן ממילא לא מגיעה לו לטענתה תמורה.
לדברי אלרוב, התובע אינו זכאי לעמלת תיווך כלשהי, לא מכוח הדין ולא מכוח ההסכם, מאחר שהעסקה נרקמה ובוצעה שנים ארוכות לאחר שההסכם פקע ומבלי שהתובע נקט בפעולות כלשהן לקידומה וממילא גם מבלי שהיווה גורם כלשהו לקשירתה.
אולם התובע טוען כי טענותיה של אלרוב אינן אלא ניסיון להתנות את ההסכם שלא היה מוגבל בזמן בהתנאות שאינן קיימות בו, או להוסיף להסכם התחייבויות וחיובים שלא סוכמו בין הצדדים. לדברי התובע, באמצעות עו"ד ישראל גבל, בהיעדר מידע בנוגע לעסקת רכישת מלון "לוטסיה" על-ידי אלרוב, אין ביכולתו לדעת מה ההיקף האמיתי של העסקה או מה הסכום המגיע לו עקב כך ממנה.
אשר על כן, הוא הגיש בפברואר השנה עתירה לבית המשפט לחיובה של אלרוב בקבלת המידע האמור, אולם הליך זה נמחק על ידו בהמלצת בית המשפט, אשר סבר כי הדרך הראויה לבירור העניין היא באמצעות הגשת תביעה כספית. בנסיבות העניין ולצרכי אגרה בלבד מעמיד התובע את תביעתו על סך 5.5 מיליון שקל.
