הממשלה פועלת לקבוע סמכות לבית הדין להגבלים עסקיים לדון גם בענייני תחרות הנוגעים לעובדים ולוועדי עובדים בתאגידים, שפעילותם פוגעת או עלולה למנוע תחרות.

המשמעות היא שלא רק תאגיד ומנהלי תאגיד עלולים להיחשד כמי שעושים שימוש במעמדם המונופוליסטי, אלא גם העובדים ונציגיהם - כאשר הם משתמשים בכוחם כעובדים במונופול המספק שירות חיוני כדי לפעול נגד תחרות. זאת, למרות עמדתם כי מעשיהם נועדו לשמור על זכויותיהם כעובדים.

בפועל זה אומר כי הדיונים בענייני עובדים במקרים של פגיעה בתחרות לא יתמקדו עוד רק בבתי הדין לעבודה. המשמעות הנרחבת היא שאם וכאשר יגיעו הרפורמות בחברת החשמל ובנמלי הים לשלבים שיכללו עיצומים, שביתות והפרעות למהלכים של העובדים באופן שיפגעו בתחרות - תוכל המדינה באמצעות הממונה על ההגבלים לפנות לבית הדין להגבלים ולתבוע תנאים לחזרה לעבודה.

בתקופה האחרונה הואצו הדיונים במשרדי הממשלה, משרד ראש הממשלה, האוצר והכלכלה, מול היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, והמשנה הכלכלי ליועץ, אבי ליכט.

בשלב זה עדיין לא התגבשה עמדה הסוגרת את המחלוקת המשפטית: האם התערבות בית הדין להגבלים בענייני עובדי מונופולים אפשרית מכוח החוק הקיים לבית הדין להגבלים ו/או של בית הדין לעבודה - או שיש לבצע תיקון חקיקה באחד החוקים, ואם כן באיזה מהם.

שאלה נוספת היא היכולת המעשית לתיקון: בהנחה שיש סמכות לבית הדין להגבלים להפעיל את סמכותו על החברה-המונופול, איך יוכל בית הדין להפעיל, לכפות, את סמכותו על העובדים בחברה ועל נציגיהם שמעשיהם פוגעים בתחרות?

במקביל נידונים גם הצדדים החברתיים: איך יקבל הציבור את הטענות הצפויות מצד ועדי עובדים וההסתדרות של "פגיעה בזכויות עובדים", ואיך תוכל הממשלה להתמודד מול זה.

כמו-כן מובאת בחשבון ההתנגדות העזה מצד שופטי בתי הדין לעבודה, שמצטיירים בשנים האחרונות כמי שפועלים יותר ויותר לטובת ועדי העובדים החזקים. אלה כבר רואים בזה פגיעה בסמכויותיהם הייחודיות.

עמדת היועץ נכון להיום היא שנכון להמתין למקרה קונקרטי - אם וכאשר עובדי מונופול יגרמו במעשיהם לפגיעה בתחרות ותתקיים פנייה של רשות ההגבלים לבית הדין להגבלים, שהדיון בה יהיה מותנה בחוות דעת היועץ. עמדתו זו מביאה למצב של מין "מאזן אימה" בין המונופולים הגדולים לממונה על ההגבלים, כאשר אף אחד מהצדדים לא בטוח בעמדתו העתידית של היועץ המשפטי.

כזכור, ב-2013, כמה ימים לפני טקס הנחת אבן-הפינה להקמת תחנת הכוח הפרטית של דליה אנרגיות, התקבלה החלטה של החברה ועובדיה לא לחבר את אתר העבודות לזרם החשמל. לטענת העובדים, מדובר בצעד שבא לקדם את הרפורמה במשק החשמל, בדרך שתאפשר פעילות של תחנות כוח פרטיות, וזאת לפני שסוכמו עמם התנאים להסכמתם.

הממונה על ההגבלים העסקיים, דיויד גילה, הורה לחברת החשמל לחבר את אתר דליה לרשת החשמל, ובתגובה הזדרזו העובדים, פנו לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה וטענו לפגיעה בזכויותיהם.

אותו בית דין נתן זמן לפני כן החלטה שאיפשרה לעובדי חברת החשמל לא לחבר לרשת את תחנת הכוח של דוראד, עד שלא יתקדם המשא-ומתן מול הממשלה ליישום השינוי המבני בחברת החשמל.

משלא נענתה דרישתה, פנתה רשות ההגבלים לבית הדין להגבלים עסקיים, בטענה כי "מדובר במקרה חמור בצורה יוצאת דופן", שבו חברה עומדת להקים תחנת כוח, שבעוד שנה וחצי אמורה להתחרות בחברת החשמל, ומכיוון שמדובר בתחרות, הרי חברת החשמל ועובדיה לא מוכנים לספק להם חשמל לביצוע עבודות ההקמה.

העניין נידון בפני אב בית הדין להגבלים, השופטת נאווה בן-אור, וזו דחתה את פניית הרשות להורות לאלתר לחברת החשמל לחבר את אתר דליה לרשת. זאת, בשל התנגשות הסמכויות בין שני בתי הדין.

בן-אור ביקשה לקיים דיון נוסף כעבור שבועיים שבהם תציג הרשות את עמדת היועץ המשפטי לממשלה בעניין ריב הסמכויות בין בית הדין לעבודה לבית הדין להגבלים. אלא שלאחר זמן מה, במסגרת הזמן שנתנה השופטת, וככל הנראה מחשש לתקדים שעלול לשנות את מעמד-העל של בית הדין לעבודה, חיברו עובדי חברת החשמל את דליה לרשת, הרשות משכה את הבקשה, והנושא התייתר לאותו מועד.

לעמדת היועץ וינשטיין, כאמור, יש להמתין למצב דומה, ורק אז לגבש בשם המדינה חוות-דעת שתיגע בעניין עצמו, כפי שיובא לפתחו באותה עת.

עם זאת, בממשלה משתדלים לשכנע גם אותו בנחיצות גיבוש עמדה עוד לפני שיובא בפניו תיק ספציפי, בעיקר לקראת הרפורמות המתבשלות, צבר ההחלטות שמקבל בית הדין לעבודה והתחזקות מעמד עובדי המונופולים בארץ - בתקופה שהממשלה נדרשת לטפל ביוקר המחיה המאמיר והולך.

"אין לתת עדיפות לדיני עבודה על
פני דיני ההגבלים העסקיים או להפך"

הבסיס החוקי לעמדת הממשלה מתבסס על פסק דין שניתן בדצמבר 2009 על-ידי השופטת יהודית צור, אז סגנית נשיא בית הדין להגבלים עסקיים, שדנה ודחתה ערר שהגישה בזק נגד הממונה על ההגבלים דאז רונית קן, בעניין עמדתה שלפיה בזק ניצלה לרעה את מעמדה המונופוליסטי, כאשר עובדיה סירבו, באמצע 2006, לתקן תקלה בחיבור הרשת לחברת הוט בשל עיצומים שנקטו באותה עת.

וכך כתבה צור בהחלטתה: "טענתה העקרונית המרכזית של בזק היא כי יש לבחון את התנהלותה בפרשה זו על-פי דיני משפט העבודה, ולא על-פי משפט ההגבלים העסקיים שעליו, כך לטענתה, לסגת מפני דיני העבודה בנסיבותיו של מקרה זה. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המצב החוקי והמשפטי, באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות טענה זו. אין כל צידוק ענייני או הלכה משפטית שלפיה יש לתת עדיפות לדיני עבודה על פני דיני ההגבלים העסקיים או להפך.

"מדובר בשתי מערכות דינים הנמצאות זו לצד זו, וכל אחת מהן נועדה למטרות שונות, תוך מתן פתרונות שונים, כל אחת בתחומה. אין כל בסיס פרשני להעניק עדיפות למערכת דינים אחת על פני האחרת, ועל שתיהן לחיות בהרמוניה זו עם זו.

"יש להביא בחשבון עובדה בסיסית אחת, והיא שבזק היא בעלת מעמד של מונופולין. ברי כי אין לבחון את התנהלותה של בזק במנותק מעובדה משמעותית זו. נוכח היותה של בזק בעלת מונופולין, מוטלת עליה אחריות מיוחדת, וכן חלות עליה חובות מוגברות בתחומים שונים, בכלל זאת בתחום ההתנהלות אל מול עובדיה.

"משפט העבודה לא נועד להתמודד עם שאלות וסוגיות הנוגעות לתחום ההגבלים העסקיים. עם זאת, מעסיק שהינו בעל מונופולין, אינו יכול להתעלם ממעמדו זה בהתנהלו תו מול עובדיו. העיקר הוא כי החלטת הממונה קובעת נורמות התנהגות ראויות המתחייבות מהמעמד המיוחד המוקנה לבעל מונופולין, ויש בהן כדי להגן על האינטרס הציבורי בשמירה על הערך החשוב של התחרות החופשית ובמניעת ניצול לרעה של בעל מונופולין בשוק".