ביהמ"ש העליון קובע (יום ה', 23.1.14), כי פיצוי על נזקי פעולות איבה יינתן, גם כאשר הנזק נובע מהוראה שלטונית להימנע מפעילות מסוימת בשל חשש קונקרטי לפעילות עוינת.
השופט
יורם דנציגר מגדיר בתחילת פסק דינו את השאלה: "האם נדרש התובע על-פי חוק הפיצויים להוכיח שנזקיו נגרמו כתוצאה מהתרחשות בפועל של פעולת איבה, או שמא די יהיה בכך שיוכיח שהנזקים הינם תוצאה של פעולת מניעה ספציפית שנבעה מחשש ממשי על יסוד מידע קונקרטי מפני פעולת איבה בהתהוות, אף מבלי שאירעה פעולת איבה בפועל".
השאלה התעוררה בנוגע לקיבוצים נירים וניר עוז, השוכנים על גבול רצועת עזה, לאחר שבמשך עשרה חודשים בשנים 2005-2004 אסר עליהם צה"ל לרסס מן האוויר את שדותיהם מחשש שהמטוסים יופלו בידי מחבלים. ביהמ"ש העליון אימץ את קביעות ועדת הערר וביהמ"ש המחוזי וקבע, כי הקיבוצים יקבלו פיצוי למרות שלא ניזוקו בשל פעולת איבה אלא בשל הוראה שנועדה למנוע פעולת איבה.
חשש קונקרטי מול חשש ערטילאי
דנציגר מגיע למסקנתו על-פי מטרתו של החוק, בציינו שלשון החוק אינו נותנת תשובה ברורה לשאלה שהציג. "אכן, מדובר ב'מתיחה' של המונח מבחינה לשונית, אך לא מדובר בפרשנות אבסורדית שאין לה שום אחיזה בלשון החוק", הוא אומר. לדברי דנציגר, יש להבחין בין חשש ערטיאלי למעשה איבה - שאינו מצדיק מתן פיצוי - לבין פעולה שנועדה למנוע חשש קונקרטי:
"אין הצדקה להרחיב את תחולת החוק ולכלול בתוכו נזקים שהינם תוצאה של חשש ערטילאי וכללי מפני פעולת איבה. סבורני כי תכלית החוק אינה תומכת בהרחבה כזו, אשר קשה לחזות את גבולותיה ואשר מעוררת חוסר ודאות וחשש מהטלת אחריות כמעט מוחלטת על המדינה. גם השיקול התקציבי אינו תומך בהרחבה כזו, אשר משמעותה הינה הגדלה ניכרת של הנטל הכלכלי על הקופה הציבורית.
"לעומת זאת, סבורני כי יש מקום לקבוע כי החוק יחול במקרים שבהם נגרמו נזקים לנכסים עקב פעולות מניעה ספציפיות שנבעו מחשש ממשי המבוסס על מידע קונקרטי מפני פעולות איבה בהתהוות. אין ספק שמדובר בהרחבה מסוימת של תחולת החוק. עם זאת, סבורני, כאמור, כי הן תכליתו הכללית של החוק והן תכליתו הספציפית בנוגע ליישובי ספר תומכות בקביעה זו".
שורה של מבחני עזר
דנציגר ממשיך ומציע שורה של מבחני עזר שיקבעו מתי תחול הרחבה זו:
- הנזק הוא תוצאה ישירה של פעולה ספציפית שננקטה על-ידי גורמי הביטחון למניעת פעולת איבה בהתהוות, להבדיל מפעילות כללית של גורמי הביטחון שנועדה לסכל פעולות איבה.
- פעולת המניעה תחומה בזמן ובמקום, להבדיל מפעילות כללית של גורמי הביטחון שאינה תחומה בזמן או במקום.
- לפעולת המניעה קדם מידע מודיעיני קונקרטי בדבר פעולת איבה ספציפית המצויה בהתהוות, להבדיל ממידע כללי בדבר שינוי לרעה במצב הביטחוני.
- פעולת המניעה היא פועל יוצא של החלטה של גורמי הביטחון, להבדיל מהחלטה עצמאית של הניזוק.
- פעולת המניעה היא פועל יוצא של החלטה של גורמי הביטחון, ולא פועל יוצא של החלטה של גורמים בדרג המדיני.
השופטים אורי שהם ו
עדנה ארבל הסכימו עם דנציגר, אם כי ארבל העירה: "מחויבים אנו לעיקרון להימנע עד כמה שהדבר ניתן מפרשנות מרחיבה ובלתי זהירה שתחיב את המדינה באחריות רחבה וכמעט מוחלטת". המדינה חויבה בתשלום הוצאות בסך 30,000 שקל. את המדינה ייצג עו"ד עמנואל לידור, ואת הקיבוצים - עו"ד עירו נויניץ'.
