בית הדין האזורי לעבודה בירושלים פסק למאבטח בחברת האבטחה מיקוד שמירה אבטחה שירותים וניקיון מירושלים פיצויים בסך 7,000 שקלים בגין עוגמת נפש הנובעת מהפרת זכויותיו הקוגנטיות כעובד. בפסק הדין נאמר כי אצל החברה בה הועסק המאבטח הייתה נהוגה פרקטיקה לא ראויה של משמרות ממושכות ביותר המביאה לתנאי עבודה שהם בגדר עבדות ממש, וכי מדובר בהתנהגות שהינה אסורה על-פי דין.

בנוסף נפסקו לתובע פיצויי פיטורים, הפרשי שכר ושעות נוספות בשבת ותשלומים נוספים ובסך-הכל סכום של 31,000 שקלים. התובע, אנציפה מסאפינט, עבד אצל חברת מיקוד שמירה אבטחה שירותים וניקיון כמאבטח בגזרת עוטף ירושלים והגיש תביעה לתשלום פיצויים לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות שונות.

התביעה הינה אחת מתוך מספר תביעות דומות שהוגשו נגד החברה, אשר בבסיסן עומדת טענת התובעים, לפיה סבלו מאפליה על-רקע מוצאם האתיופי במהלך עבודתם אצל הנתבעת.

בית הדין לא השתכנע כי התובע סבל כטענתו מאפליה אסורה שבוצעה על-ידי הנתבעת על-רקע מוצאו, אולם קבע כי יש לפצות אותו בשל עוגמת נפש הנובעת מתנאי העבודה הקשים במיוחד בהם עבד, כאשר הועסק לא פעם בניגוד לחוק שעות עבודה ומנוחה.

בפסק הדין נאמר כי סדרן עבודה בחברה אשר היה ממונה על התובע העיד כי ייתכן שבאחד המקרים עבד התובע משך 36 שעות ברציפות. לדברי בית הדין, מעדותו של סדרן העבודה עולה כי אצל הנתבעת הייתה נהוגה פרקטיקה לא ראויה של משמרות ממושכות ביותר המביאה לתנאי עבודה שהם בגדר עבדות ממש, וכי מדובר בהתנהגות אסורה על-פי דין ואף עלולה לגרום חיוב בעיצום כספי בהתאם לחוק להגברת האכיפה של דיני העבודה.

בפסק הדין נקבע עוד, כי הנתבעת לא הוכיחה שהתובע קיבל הפסקות בנות שעה בכל משמרת, ואף לא הוכיחה כי זה היה הנוהג המקובל בקרב עובדיה.

התובע טען בתביעתו כי התנאים המחפירים והירודים מהם סבל במהלך עבודתו הביאו להתפטרותו ולפיכך יש להכיר בהתפטרותו כמזכה בפיצויי פיטורים. הנתבעת הכחישה את טענתו בנוגע לתנאי עבודתו, ולדבריה הוא מעולם לא פנה אליה בתלונה בנושא.

בית הדין קיבל את טענת התובע ודחה את טענות הנתבעת לפיהן הוא לא התריע בטרם התפטר ולא נתן לה הזדמנות לתקן את ההרעה לה טען. בית הדין קבע כי יש לראות בהתפטרות התובע ככזאת המזכה בפיצויי פיטורים.

חברת מיקוד שמירה אבטחה שירותים וניקיון אינה משלימה עם פסק הדין ועל כן הגישה ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בטענה כי מדובר בתביעת סרק קנטרנית. לדברי החברה, התובע עבד בשורותיה כ-11 חודשים בלבד ומאחר שעבד פחות משנה הרי ממילא הוא אינו זכאי לפיצוי פיטורין.

בהתייחסה לקביעת בית הדין לפיה הייתה נהוגה אצלה פרקטיקה של "תנאי עבדות" טוענת החברה בערעורה, כי היא פעלה כדין וכי הטענה האמורה כלל לא הוכחה ולא נתבע פיצוי בגינה.