ברברת פרועה ומסוכנת

לא עברו כמה שעות מאותם רגעים היסטוריים של נחת רוח שלא לדבר על הקלה ציבורית אדירה לאחר שצה"ל מחק את אות קין ממצחו וסומק הופיע בלחייו כדי שנשמע כמה מן הפיות הגדולים והמעווותים בתגובה להצלחת צה"ל בסיקול התקפה רבתי של אירן נגד ישראל. השר איתמר בן-גביר כתב בחשבון ה-X שלו ש"עכשיו חייבים התקפה מוחצת". ולא זו בלבד אלא לאחר התגובה הישראלית נגד אירן הביריון הזה זלזל בפעולה, חרף ההוראה של ראש המשלה שלא להתבטא בנושא. האיש הזה מתגרה בראש וראשונה בממשלה ובעיקר בראש הממשלה וזה מנגב את הפה ואומר כי זאת לא יריקה אלא גשם.

כל ממשלה, בעיקר במדינות דמוקרטיות, סובלת מהדלפות ותגובות של שרים בין מתוך ישיבות הממשלה ובין מחוצה להן. כתבי העיתונות ובמיוחד הכתבים הפוליטיים "חיים" על ההדלפות. בממשלה נורמלית שרים שמתבטאים בנושאים גם אם לא יידעו את ראש הממשלה, עושים זאת בתחום שלהם. לא מתקבל על הדעת ששר חינוך באנגליה יתבטא בנושא אקטואלי ביטחוני. אצלנו במזרח הפרוע כל הגדֵרות של ה"קוראל" הממסדי נפרצות. לא רק שרים שמים עצמם דוברים של תחומים לא להם אלא גם חברי כנסת. למשל אחד מהם, ברברן כרוני בשם צבי סוכות שאינו מפסיק לצאת בהצהרות.

אלא שאני עד כה ידעתי שסוכות הוא חג וסופו שמחת טובה. אך באדיבות המדיה הוודעתי לח"כ סוכות אשר שייך ל"ציונות הדתית", מפלגה שבאיזו טריק נכנסה לכנסת והסקרים מנבאים לה שהיא לא עוברת את אחוז החסימה. וכה אמר חבר הכנסת צבי סוכות (הציונות הדתית): "הימין היה צריך לצאת לרחובות להפגין על אי-הכניסה הצבאית לרפיח".

הדהוד בתקשורת

מי שנותן ביטוי לכל הבל פה היא התקשורת ובראש וראשונה ערוץ 11. הכלל הוא שכול מי שיש לו שם בכנסת ישראל או בכול גוף ממלכתי כאשר הוא מוציא גרעפס מלעלה או משהו אחר למטה - מדווחים. תאגיד ציבורי - לא כן? אלא שבתאגיד ציבורי שמתיימר להיות מקצועי ומהימן, כשם שישנם אנשים מקצוענים במחלקות התעודה, הדרמות והבידור שמפיקות סדרות נפלאות, ככה גם אמורים להיות מקצוענים בחטיבת החדשות. מאות אלפי מילים זורמים מדי יום בכול הרשתות בעולם וסד החדשות הוא קטן מאוד ולכן יש לברור את המוץ מן התבן. זה הכלל בכול מערכת החדשות. זכור לי כי בקול ישראל הטרי בשנות החמישים כעורכי החדשות באנו בחמש בבוקר להכין את מהדורת החדשות. בטלפרינטרים, לא היה אז טלקס, השתפלו עשרות מטרים של ידיעות של סוכויות הידיעות הבינלאומיות, נוסף על הישראלית ואלה של הכתבים וכל זאת למהדורה של רבע שעה.

כמובן יש מדינות שאין להם בעיות כאלה. בקוריאה הצפונית, בסין, ברוסיה ובעוד אי-אלה מדינות ה"עיתונאים" מקבלים טקסטים מוכנים. עדיין לא הגענו לזה אף כי שר התקשורת שואף לזה. במדיה בכלל וב"כאן 11" בפרט לא מכתיבים את כללי הבאת החדשות מבחוץ. הם מוכתבים מבפנים. פוליטיקת האיזון. שם יודעים שח"כ סוכות הוא לא אריה דרעי. הוא אדם חסר השפעה ואפילו לא קול אדוניו, לא האדון הקטן סמוטריץ' ולא הגדול-ביבי. אלא שטוב להיות "מכוסים" ולמשוך את השמיכה הקצרה לכול הכוונים.

המערכה הפסיכולוגית בפנים ובחוץ

וזה מביא אותי להיבט אחר של הצהרות שרים. זה אחד מהטריקים והשטיקים של ביבי שמגרונם הוא נשמע אך מופיע כאילו לא הוא אחראי לברבורים האלה. וכל עוד זה משרת אותו אז ככה יהיה. אגב ברברבת, שלא שייכת לעניין אך שייכת לממסד ששולט בנו, ב-24 באפריל רואיין השר עמיחי שקלי, שהוא שר לענייני תפוצות ואנטישמיות, והראיון היה בעתו כשברקע ההפגנות האנטישמיות באוניברסיטת קולומביה. אך במקום להתרכז בנושא הזה הוא העדיף לעסוק בנשיא ביידן והוסיף שאילו הוא אזרח אמריקני היה בוחר בטראמפ. שערו בנפשכם בזמן שטראמפ עומד בפני משפטים פליליים לרבות אלה הקשורים במערכת הניאופים שלו וחתירה נגד המשטר הדמוקרטי, שר בישראל, שאחראי לנושא האנטישמיות, היה בוחר במי שהוא גזען ואנטישמי מובהק. אבל שום הבל שיוצא משורות הממשלה הזאת כבר לא מפתיע.

ובמקרה של ההתקפה האירנית מזכיר הממשלה הודיע באיחור לשרים: "רה"מ מבקש לא להתראיין או להגיב בתקשורת ביחס לאירן או ארה"ב". אבל אין מה לדאוג ביבי יוסיף לנהל את המערכה הפסיכולגית שהתקשורת משמשת לו במה בסיסמה השחוקה של חופש עיתונות. התוצאה היא הטעיות, דיסאינפורמציה וסתם רשלנות עיתונאית שהיא בלתי נסבלת, בעיקר לצופים ולמאזינים. על אחת כמה וכמה שזה חל בנושאים קריטיים קיומיים שהם כיום חלק מכול מערכה צבאית - המערכת הפסיכולוגית. למדינה כמו אירן אין בעיה כזאת. היא מדינה רודנית ולרוב האזרחים יש בעיות אחרות לעסוק בהם, ואולי לאי אלה מהם פגיעה בנכסים אירניים תעשה טוב על הנשמה. ולא מדובר בתעמולה שהיא מפיצה ברשתות השונות. כאן מדובר בערך מוסף שלא עולה לה פרוטה שחוקה והתמורה מרקיע שחקים.

להכניס מדינה שלמה לחרדה כאשר המלאכה היא כחול לבן הוא חלום רטוב של כל גאון תעמולה. הציבור הישראלי, שזה יותר מחצי שנה בשולי המערכה הצבאית שרוי במתח ובלחצים נפשיים שאין להם תקדים. היבט זה כלל לא מובא בחשבון לא על-ידי ממשלה מופקרת ולא על-ידי התקשורת המכורה ל"רייטינג" בכול מחיר. מה גם שיש לנו אופוזיציה אילמת.לא חושבים על זה כי כל ההתפתחות של מלחמת עזה נעדרת מחשבה אסטרטגית ומדינית. והקרבן הגדול של מציאות זאת הוא הציבור החרד והדומם.