נכדתה של קשישה ובעלה של הנכדה ניצלו את מצבה הנפשי הקשה והביאו לכך שתעניק להם במתנה את דירתה. כך קובעת (6.7.14) שופטת בית המשפט למשפחה בחיפה,
שלי אייזנברג.
הסבתא בת ה-87 היא ניצולת שואה ובבעלותה דירה בחיפה. בספטמבר 2011 היא חתמה על שורה של מסמכים לפיהם העניקה את הדירה במתנה לנכדתה ובעלה, אך כעבור חודשים אחדים פנתה לבית המשפט וביקשה לבטל את הענקת המתנה בטענה שלא הבינה את משמעותם של המסמכים. הנכדה והבעל טענו, כי המסמכים נחתמו מתוך רצון חופשי ובכוונה מפורשת.
אייזנברג הגיעה למסקנה, כי ה"מתנה" הייתה תוצאה של עושק מצד הנכדה ובעלה. היא מצביעה על העובדה, שהמסמכים נחתמו חודש לאחר שבדירה פרצה שריפה, הזקנה נאלצה להתגורר זמנית בבית גיסתה ובן-זוגה היה מאושפז במצב קשה. עוד מציינת אייזנברג, כי הזקנה סובלת מבעיות נפשיות משמעותיות ומטופלת בתרופות רבות, וכי קיימת עדות אוביקטיבית על מצבה הנפשי הקשה במיוחד בתקופה בה העניקה כביכול את הדירה במתנה.
אייזנברג מוסיפה: "דירת התובעת הינה רכושה העיקרי. אין מדובר באישה אמידה שהדירה נשוא המחלוקת מהווה אחד מנכסיה הרבים. עסקינן באישה קשישה שביתה הוא מבצרה, ואין באמתחתה רכוש נוסף או כספי חסכונות רבים. עובדה זו כשלעצמה מעלה ספק רב להעברת הדירה במתנה עוד בחיי התובעת, בהתחשב בגילה ובנסיבות חייה, כשביתה מבצרה היחיד".
אייזנברג מדגישה, כי הנכדה ובעלה היו ערים למצבה הקשה של הזקנה, שהגיע עד כדי רצון לשים קץ לחייה. לדבריה, עורך דינם של השניים גם היה חייב לכל הפחות להצטייד באישור רפואי על יכולתה הקוגניטיבית של הזקנה להעניק את הדירה.
לסיכום קובעת אייזנברג: "שוכנעתי כי הנסיבות מלמדות, כי חתימת תצהיר המתנה על-ידי התובעת נעשתה תוך ניצול מצוקתה עד כדי מעשה עושק". היא אומרת, כי מעשה העושק "מעיד על פגם מוסרי בהתנהלותם של הנתבעים ומוביל לבטלותו של הסכם המתנה... הנתבעים ניצלו מצוקתה ואת חוסר הישע של התובעת והביאו אותה לחתום על מסמכים שלא הבינה את מהותם".
הנכדה ובעלה חויבו בתשלום הוצאות בסך 20,000 שקל. את הזקנה ייצג עו"ד ברק לסרי, ואת הנכדה ובעלה - עו"ד יהודה ימין.
