איני יודע איך אומרים זאת במקומנו בלי לחורר מילים. לנחם? חלילה. אופיר כוהן, פצוע קשה. לחם על חיינו בחזית. לוחם על נעוריו בטיפול נמרץ. אימו חיה את שתי המלחמות האלה על חייו בחייה, כל חייו, כל חייה. לחזק? איך אעיז. ניקול, עיניה עמוקות יותר מן הלילות ללא שנת שעברה, פניה אומרות את ששפתותיה אינן רוצות או אינן יכולות לומר, יושבת בחדר המשפחה, מוקפת בני ביתה, ידידיה, חבריו, והם תוגה, והיא אומרת "הוא יצא מזה, הוא יצוק כך, איתן, ורופאיו אמונה, שכינה עימהם", ויש חיוך שהיא מביאה אי-מאין אל לחייה והיא מחזקת, ואני איך אומר כי באתי לחזק? לתמוך, והיא התומכת אותי? לחבק? חלול.
