לאה ושמחה גולדין קראו לבנם בשם הדר, כדי להנחיל לבנם בפרט ולכל ילדיהם בכלל את תורת ההדר של ז'בוטינסקי. ואכן הזוג גולדין ושאר בני המשפחה, בשעתם הקשה מנשוא, גם כאשר בנם נחשב נעדר וגם לאחר שהוכר כחלל - הקרינו התנהגות אצילית של הדר, התנהגות רוויה איפוק, גבורה וחוסן רוחני שהאפילו על הכאב הבלתי נסבל שכירסם בתוכם. הייתה זו אותה התנהגות ממש שגילו גם ההורים של שלושת הנערים שנרצחו ערב מבצע צוק איתן וכל שאר המשפחות שאיבדו במבצע את היקר להם מכל. זו ההתנהגות ההרואית שהקרינה על כל תושבי המדינה, היא בעיקר שהובילה לאחדות המופלאה שכבשה כמעט את כל התושבים.
התנהגות אדיבה ואצילה של בן-מלך
זו בדיוק ההתנהגות לה הטיף המנהיג הציוני הדגול זאב ז'בוטינסקי, סופר, משורר ומתרגם מחונן. ה"הדר" של זאב ז'בוטינסקי פירושו - לאמץ משמעת עצמית מרצון, לנהוג באצילות, פאר, טאקט, אדיבות, דרך ארץ, נאמנות, לְסָגֵל התנהגות אדיבה ואצילה של בן-מלך, טהור בכל הרהוריו, יפה בכל תנועותיו, שקט בזעם, מושיט עזרה לחלש, לאביון ולגר.
בחיי היומיום מוטל על איש הדר לאכול בשקט ובמתינות; ללמוד לדבר בקול נמוך ולהימנע מהרמת הקול; לְפָנוֹת דרך ברחוב לאישה, לזקן, לילד קטן, לכל אדם; להימנע מתגובה פוגעת גם אם פגעו בך; לשמור על הניקיון הגופני והדר הבגדים בכל רגע ורגע; להתייחס באבירות לאישה; לנהוג בנדיבות, כל מילה חייבת להיות מילת כבוד, להימנע מקטנוניות, וכל עוד אין הדבר נוגע בעניינים עקרוניים - אין להתמקח על זכויות פְּעוּטוֹת.
ז'בוטינסקי הזהיר מפני קרע בעם, כשהדגיש בתורת ההדר שלו: "קטטות בין יהודים הן הדבר הנורא ביותר, העלול לפגוע בנו במצב הנוכחי של עמנו והציונות. לכן צריך להיות זהיר בכל מילה שעלולה לגרום למהומות; אל תעליל עלילה על יריבים פוליטיים או על אישים; עליך לדבר על המתנגדים הגרועים ביותר בעדינות ובהגינות".
היהודים - העם האציל ביותר
זאב ז'בוטינסקי האמין כי רק באמצעות התנהגות כזו של הדר יוכל העם היהודי להקים מדינה מתוקנת, במיוחד בתנאי מצוקה ומשבר, ולשמור על קיומה בתנאים אלה. הוא טען כי רק התנהגות של הדר תאפשר לעולם להכיר שהעם היהודי, למרות הדימוי של יהודי גלותי מנוון, עלוב וחלש - מסוגל להקים מדינה ולקיים אותה.
לדעתו - כל יהודי הוא אציל מיסודו; שכן בעת העתיקה, כאשר האירופים האצילים של היום ישבו אז על העצים, כבר היו ליהודים מלכים ובני מלכים. לשושלות המלוכה האירופיות העתיקות ביותר יש היסטוריה של מקסימום אלף שנות תרבות, ולפני כן הם היו שבטים פראים למחצה. לעומת זאת, כבר לפני יותר מ-3,000 שנה התעמקה התרבות היהודית ברעיונות אציליים ואידיאלים נעלים; לכן, אמר ז'בוטינסקי, היהודים הם העם האציל ביותר בכל העולם כולו, והדבר מחייב כל יהודי להתנהג בהדר, כמו בן מלך.
תרבות יהודית שתאציל על העולם
ז'בוטינסקי האמין שאם העם היהודי יאמץ את תורת ההדר שלו - הוא יהפוך להיות אור לגויים, שכן לימדונו חכמינו שכל התורה כולה על רגל אחת היא אהבת הזולת והימנעות לגרום לזולתך מה ששנוא עליך. הוא היה משוכנע שתפקיד היהדות הוא - להפיץ את דברה בעולם כולו. "זהו תפקיד שאין כמותו לקושי", אמר ז'בוטינסקי, "אבל זהו התפקיד; היקפו מוגדר על-ידי המציאות, ואין בכוחנו לשנותו.
גם מדינת היהודים איננה מטרה סופית: מדינת היהודים איננה אלא צעד ראשון בתהליך ההתגשמות של הציונות הרוממה. אחריו יבוא הצעד השני - שיבת העם לציון, יציאת הגולה, פתרון שאלת היהודים. ומטרתה הסופית האמיתית של הציונות הרוממה לא תופיע אלא בשלב השלישי - הדבר שלמענו בעצם קיימות האומות הגדולות - יצירת תרבות לאומית שתאציל מהדרה והודה על כל העולם, ככתוב: 'כי מציון תצא תורה'".
מופת פרטי וכללי
כל אלה שהכירו את הדר גולדין סיפרו על התנהגותו הכובשת ומנהיגותו המרשימה, נכונותו לסייע לכל אחד, הנכונות לתרום מעצמו הכול למען הפרט והכלל. אורחותיו בחייו ובמותו המחישו באמת את תורת ההדר כהלכתה.
במותו, ציווה לנו הדר גולדין לא רק את החיים, אלא גם חיים של איכות כשמו שנקרא על שם תורת ההדר של ז'בוטינסקי. במותו יְחָיֵה הדר בכולנו את המופת הפרטי והכללי הזה שצריך להפוך את כולנו לחברת מופת, אור שיקרין על כל העולם כולו.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
