בית המשפט העליון ביטל את החלטת משרד הבריאות לאסור ייבוא סיגריות אלקטרוניות לישראל. השופט
מני מזוז קבע כי החלטת המשרד ניתנה בחוסר סמכות ועל כן היא בטלה מעיקרה.
פסק הדין ניתן בעתירה שהגישה חברת אי. סיג בע"מ, אשר ביקשה לייבא ולשווק בישראל סיגריות אלקטרוניות. באפריל 2012 פנתה אל משרד הבריאות במטרה לוודא שאין מניעה לייבא את הסיגריות. בתשובה שניתנה על-ידי מנהלת אגף הרוקחות במשרד הבריאות נאמר כי כאשר מדובר במוצר שמכיל ניקוטין המיועד לבליעה, למציצה, ללעיסה או לשאיפה - למעט טבק וסיגריות רגילות - הוא מוגדר כתכשיר רפואי שלא ניתן לשווק בישראל ללא רישום כדין.
רישום זה, לא היה בידי החברה ועל כן היא פנתה שוב למשרד הבריאות בבקשה שישקלו שנית את עמדתם. גם בפעם זו הייתה התשובה שלילית. הפעם הוסיפו אנשי משרד הבריאות וציינו כי מכיוון שניקוטין הוגדר בפקודת הרוקחים כ'סם מרפא' חל איסור לייבא סיגריות אלקטרוניות המכילות ניקוטין "אלא אם תוכח יעילות ובטיחות המוצר והוא נרשם כתכשיר לפי הפקודה".
חברת אי. סיג בע"מ עתרה לבית המשפט וביקשה ממנו להוציא צו על תנאי שיורה למשרד הבריאות לתת טעם לאי ביטול הדרישה להתנות ייבוא ושיווק סיגריות אלקטרוניות ברשימתן כתכשיר על-פי פקודת הרוקחים, בזמן שכלל לא מדובר בתכשיר רפואי כפי שהוא מוגדר בפקודה.
השופט מזוז בחן בפסק הדין את פקודת הרוקחים וציין כי בעוד ההגדרה של רעל רפואי המופיעה שם היא טכנית, הרי שהגדרתו בצו הרוקחים מכילה הגדרה עניינית-מהותית אשר קובעת כי מדובר ברעל לצרכי בדיקה, אבחון, הקלה, טיפול, ריפוי או מניעת מחלות. "בהכרעה בין שתי פרשנויות אפשריות מן הבחינה הלשונית יש לבחור בזו שמגשימה את תכלית החקיקה בצורה הטובה ביותר", קבע והוסיף כי בחינת 'הסביבה החקיקתית' של ההוראות המסדירות שימוש ברעלים רפואיים מובילה למסקנה כי יש לפרש את הוראות פרק ז' לפקודת הרוקחים, הפרק שעליו נשען משרד הבריאות באוסרו ייבוא ושיווק סיגריות אלקטרוניות, כמוגבלות לשימוש ברעלים רפואיים לצרכים רפואיים.
לדבריו, חריגה להוראות הללו ניתן למצוא בפרק ז'1 לפקודה, העוסק במוצרי צריכה. בפרק זה מוסמך שר הבריאות לפקח על מוצרי צריכה לשם מניעת סיכונים לבריאות ממוצרי צריכה המכילים חומרים רעילים.
"נוכח הבדל בייעוד השימוש לרעלים לא ייפלא כי המגבלות המוטלות לפי פרק ז' לפקודה על רעלים רפואיים המיועדים לשימוש רפואי מחמירים בהרבה לעומת המגבלות בפרק ז'1 החלות על חומרים רעילים במוצרי צריכה", קבע והוסיף כי משרד הבריאות עצמו וגורמי החקיקה הממשלתיים היו בדעה שאין להחיל את הוראות פרק ז' לפקודת הרוקחים על סיכונים הנובעים משימוש בחומרים רעילים במוצרי צריכה.
"המסקנה העולה מכל המפורט היא כי החלטת המשיבים לאסור ייבוא סיגריות אלקטרוניות, אשר נסמכה על הוראות פרק ז', ובפרט על הוראת סעיף 48 לפקודה, ניתנה בלא מקור סמכות", קבע. לדברי מזוז, כלל יסוד של המשפט המינהלי הוא כי "רשות מינהלית אין לה סמכות אלא אותה סמכות שהוענקה לה לפי חוק". כלל זה מבוסס על עקרון חוקיות המינהל, שנועד להבטיח את שלטון החוק ואת ההגנה על זכויות הפרט. פעולה של רשות מינהלית בהיעדר סמכות פוגמת בחוקיות הפעולה, ולרוב תוצאתה היא בטלות הפעולה המינהלית".
מזוז הוסיף כי הקפדה יתרה על קיומו של מקור סמכות ברור נדרשת במיוחד כאשר פעולה של רשות מינהלית פוגעת בזכויות אדם. "במקרה כזה אף נדרש כי מקור ההסמכה יהיה ברור ומפורש, ועל כן ככלל אין די בהצבעה על הוראת חוק כללית שיכולה להתפרש כמקור סמכות לפעולת הרשות. כאמור, בענייננו נסמכו המשיבים על הוראת סעיף 48 לפקודת הרוקחים. אולם סעיף זה - כמו פרק ז' בכללותו - לא מקנה למשיבים את הסמכות, כמפורט לעיל, להגביל את פעילותה של העותרת, אשר אין חולק כי זו איננה בתחום הרפואה והתרופות. לדברים אלה יש משנה-תוקף נוכח העובדה כי החלטת המשיבים מגבילה באופן חמור ומשמעותי את
חופש העיסוק של העותרת, וזאת כאמור מבלי שיש בידם להצביע על מקור סמכות כלל, לא כל שכן מקור ברור ומפורש כנדרש".
מזוז ציין כי ככלל, פעולה של רשות מינהלית שנעשתה ללא סמכות היא נעדרת תוקף ועל כן בטלה מעיקרה. הוא הסביר כי אומנם ישנם מקרים שבהם ישנן נסיבות המצדיקות שלא להגיע לתוצאה של בטלות או בטלות מלאה של הפעולה הפגומה, אך הן לא מתקיימות במקרה הזה. על כן אין מנוס מהמסקנה בדבר בטלות של החלטת המשיבים.
הן מזוז והן השופטים
נעם סולברג ו
מרים נאור שהצטרפו לדעתו הביעו את סלידתם מן הסיגריות האלקטרוניות ואת הבנתם לניסיון של משרד הבריאות למנוע את שיווקן לשם שמירה על בריאות הציבור. בשל כך, הציע השופט סולברג שלא לבטל מייד את האיסור לייבא ולשווק את הסיגריות, אלא רק בעוד 100 ימים. זאת, על-מנת שהממשלה והכנסת יוכלו למצות את פעולותיהן בנושא עד אז.
