ביניש נגד דנינו: מעצר איננו הישג

"נדהמתי לגלות שהמשטרה מציינת בגאווה בדוחותיה, כי יש עלייה של 25% במספר המעצרים עד תום ההליכים בשנים 2013-2012בהשוואה לשנתיים שקדמו להן". כך אומרת (יום א', 11.1.15) נשיאת בית המשפט העליון בדימוס, דורית ביניש, ביום עיון של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה בנושא מעצרים עד תום ההליכים.

ביניש מתחה ביקורת על תוכנית המפנה - תוכנית הדגל של מפכ"ל המשטרה, רב-ניצב יוחנן דנינו, ששמה דגש על עלייה במספר המעצרים בכלל ובמספר המעצרים עד תום ההליכים בפרט.
לדבריה, "יכול להיות שהשיקולים המשטרתיים של הגשת בקשה למעצר עד תום ההליכים הם שיקולים של יעילות משטרתית, כגון הרצון לנהל את ההליך כשהנאשם במעצר כדי שההליך יתנהל מהר, אף שספק אם יש לשיקולים אלו הצדקה בדין".

ביניש הוסיפה, כי מעצר עד תום ההליכים אינו הישג ואינו צריך להיכלל במדדים אשר מטרתם לשבח את פעולות המשטרה. לדבריה, ההישג המשטרתי הוא במניעת מעצרי שווא ובכך שמעצרים מבוצעים רק כאשר קיעמות ראיות לביצוע עבירה. "אם המשטרה רואה כיעד להשיג כמה שיותר מעצרים והיא לא יכולה לעשות יותר בפיקוח על חלופות מעצר בגלל העדר משאבים, אז התוצאה היא הרבה מאוד מעצרים מיותרים", אמרה. יצוין, כי על-פי נתוני המשטרה, בשנת 2013 הסתיימו רק 14% מהמעצרים בכתבי אישום.

לצד זאת אמרה ביניש, כי בעבירות חמורות כגון רצח, אלימות קשה, סחיטה באיומים ועבירות מין, אין ולא צריכה להיות שום חלופה למעצר. אולם במקרים אחרים, חמורים פחות, יש חוסר התאמה בין המצב הנורמטיבי לבין שיקולי המעצר ובין היכולת לממש אותם. "הדרך הפשוטה ביותר, שלא מקובלת עלי, היא להגיש כתב אישום עם בקשה למעצר עד תום ההליכים. זה מכניס עוד שיקולים שהם לא שיקולים עניינים. ספק רב אם במקרים כאלה מגיע לאדם להיות במעצר ולהיות מוגבל כל כך", אמרה.


גם השופטים מושפעים


פרופ' אורן גזל-אייל הציג נתונים שהצביעו על עלייה חדה במספר המעצרים עד תום ההליכים בשנים האחרונות, כך שב-20% מהמעצרים העונש לו נידון הנאשם משתווה לתקופת המעצר. הדרך הטובה ביותר מבחינתו להשתחרר מהכלא היא להודות כדי לסיים את המעצר ולהשתחרר, אמר גזל-אייל. לדעתו, יש להבטיח שבעבירות הקלות יותר, המעצר יהיו קצוב ולא יימשך עד תום ההליכים, כדי להבטיח שנאשמים לא יודו רק כדי לסיים את מעצרם.

סגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, רון שפירא, סבור, כי החלטת המעצר עד תום ההליכים היא אולי החשובה ביותר במשפט, כי היא מקרינה על התנהלותו. "על-פי החוק, מעצר עד תום ההליכים לא אמור להשפיע על העונש. האם הוא באמת לא משפיע? אני בספק". לדבריו, מעצר עד תום משפיע על כוח המיקוח של הצדדים במו"מ להסדר טיעון, והשופטים עלולים להיות מושפעים מהעובדה שהאדם המגיע אליהם כבר עצור.


המשטרה: רק שיקולים ענייניים


סגן פרקליט המדינה, עמית אייסמן, הגיב באומרו, כי מעצר עד תום ההליכים אינו מעניק יתרון טקטי או אסטרטגי לפרקליטות, אלא ההפך הוא הנכון: "ניהול תיק תחת מעצר מקשה עלינו ומחייב אותנו לפעול בסד זמנים הרבה יותר מהיר". לדבריו, הוא אף נתקל במקרים שדווקא הסנגורים השתמשו במעצר עד תום ההליכים ככלי טקטי במו"מ להסדר טיעון.

ראש חטיבת החקירות, תת-ניצב לילי באומהקר, אמרה, כי בקשות למעצרים עד תום ההליכים מוגשות רק מסיבות ענייניות וכאשר הראיות תומכות בכך,

הסניגורית הציבורית במחוז חיפה, ענת מיסד-כנען, ביקשה מהסניגורים בקהל להרים יד אם נתקלו במקרים בהם הנאשמים בחרו להודות רק כדי לסיים את תקופת המעצר, ועשרות ידיים הונפו. "בשנת 2014, ב-80% מתיקי התביעות בבית משפט שלום של בגירים שאנחנו טיפלנו בהם, ביקשו מעצר עד תום ההליכים. בשנת 2011 המספר עמד על 52% בלבד. אני כאזרחית מתקשה לישון בשקט מהמספרים האלה", אמרה.