הנאמנים להקפאת ההליכים נגד חברת הבנייה נידר, עוה"ד אמיר בר-טוב ויעקב אמסטר, יקבלו שכר טירחה של 9.16 מיליון שקל. עו"ד עופר שפירא, שהיה הכונס מטעם
בנק לאומי על קרקעותיה של החברה בפרויקט
הולילנד, יקבל 306,000 שקל. כך קבע (יום ד', 24.6.15) שופט בית המשפט העליון,
יורם דנציגר, בדחותו את הערעורים על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים.
בר-טוב ואמסטר ביקשו להעניק להם 15 מיליון שקל, ואילו שפירא ביקש 1.6 מיליון שקל. השלושה התנגדו זה לבקשתו של זה, וכאמור בית המשפט המחוזי קיבל את שתיהן רק בחלקן. השופט
דוד מינץ קבע, כי אין להעניק שכר כפול על אותה עבודה ודחה את בקשתם של בר-טוב ואמסטר לקבוע את שכרם כאחוז מתוך הסכום שחולק לנושים (400 מיליון שקל) בנימוק שהתוצאה גבוהה מדי.
בדחותו את הערעורים אומר דנציגר, כי ערכאת הערעור תתערב רק במקרים נדירים בהחלטותיה של הערכאה הדיונית בנושא שכרם של בעלי תפקיד, שכן האחרונה היא המלווה מקרוב את פעילותם ולכן יש לה יתרון מובנה בקביעת שכרם. הוא מוסיף:
"איני מוצא הצדקה בנסיבות העניין להתערב בקביעות עובדתיות ומשפטיות אלה. בית המשפט המחוזי פעל בהתאם לעקרונות הקבועים בתקנות השכר ובפסיקה, ונימק החלטתו כדבעי. קביעותיו של בית המשפט לעניין אופי פעילותם של הנאמנים, היקף פעילותם ומידת מאמציהם הינן קביעות עובדתיות שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן".
במסגרת פסק הדין גם עוסק דנציגר בהרחבה בעקרונות לקביעת שכרם של בעלי תפקידים. הוא אומר, כי הללו רשאים לבחור במסלול שיעניק להם את הסכום הגבוה ביותר, אך ההחלטה מסורה לבית המשפט שיקבע האם המסלול המבוקש מתאים למקרה הנדון והאם השכר הנגזר ממנו הוא הוגן וצודק.
כאשר השכר המבוקש הוא במסלול "שכר מימוש" (כלומר: אחוזים מתוך מימוש הנכסים) או "שכר ניהול" (כלומר: לפי היקף העבודה), "על בית המשפט לבחון האם מסלול השכר המבוקש על-ידי בעל התפקיד תואם את אופי פעילותו במקרה הקונקרטי", אומר דנציגר. ברוב המקרים אופיה של הפעילות ברור, אך כאשר נוצר ספק - יש להכריע מה היה המרכיב הדומיננטי בה, תוך שניתן להעניק לבעל התפקיד תוספת מאמץ אם נקט כמה פעולות מיוחדות החורגות מאותו מסלול. אפשרות אחרת היא לפצל את זמן מילוי התפקיד ולקבוע שכר במסלול המתאים לכל פרק זמן.
כאשר מבקש בעל התפקיד תשלום במסלול "שכר החלוקה" (דהיינו: אחוזים מתוך הסכום שחולק לנושים), בוחן בית המשפט את תוצאת הפעילות ולא את אופיה. במסגרת זו, קובע דנציגר, עליו
"להשוות את השכר שייפסק לבעל התפקיד על-פי מסלול 'שכר החלוקה' לשכר שייפסק לו על-פי מסלולי 'שכר המימוש' או 'שכר הניהול', וככל שהפער בין אפשרויות השכר על-פי המסלולים השונים הינו גדול מאוד, על בית המשפט לבחון היטב האם יש הצדקה לפסוק שכר גבוה במיוחד בנסיבות העניין הקונקרטי רק על יסוד מבחן התוצאה (החלוקה בפועל).
"השיקול המרכזי שעל בית המשפט לבחון בבואו להכריע בבקשת שכר טירחה שהוגשה על-פי מסלול 'שכר החלוקה' הינו האם פעילותו של בעל התפקיד במקרה הקונקרטי חרגה מפעילות 'רגילה' של מימוש או ניהול, באופן שתרם להגדלת החלוקה בפועל לנושים, או שמא חלוקה זו נבעה ממשתנים חיצוניים ללא קשר לזהותו ולפעולותיו של בעל התפקיד".
שפירא ובנק לאומי (שערער על סדר החלוקה שקבע מינץ) ישלמו לבר-טוב ואמסטר הוצאות בסך 15,000 שקל כל אחד, ולכנ"ר - 5,000 שקל כל אחד. השופטים
אורי שהם ו
מני מזוז הסכימו עם דנציגר. בדיון הופיעו, בנוסף לכונס ולנאמנים, גם עוה"ד יוסי מנדלבאום,
אופיר נאור, טלי שלו, רם שמגר, יאיר ליבוביץ וטובה פריש.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
