ערעורים הדדיים על אגרות ייבוא מזון

ערעורים הדדיים של משרד הבריאות ו-11 יבואני מזון, על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון בנוגע לאגרות שחרור ורישום מוקדם שגובה המשרד בגין ייבוא מזון. בית המשפט קבע, כי לאגרות אלו אין עיגון חוקי והורה למשרד להחזיר ליבואנים 2.5 מיליון שקל - 70% מהסכום ששילמו.

משרד הבריאות טוען בערעורו, כי בפסק הדין נפלו שתי טעויות מרכזיות. האחת: הקביעה לפיה פקודת ההסגר על תקנותיה איננה חלה על ייבוא מזון, ומשכך אינן המקור הנורמטיבי לפיקוח על המזון, ולא ניתן לבצע פעולות פיקוח על-כניסת המזון ארצה מכוחן. מכאן הסיק בית משפט השלום, כי גם האגרות הנגבות מכוח הפקודה ותקנותיה לא נועדו לממן שירות זה, ולפיכך גבייתן איננה כדין.

לדברי המדינה, לא רק שקביעותיו המשפטיות של בית המשפט שגויות, אלא שתוצאתן איננה יכולה לעמוד, באשר משמעותן הבלתי סבירה בעליל היא הותרת המדינה עירום ועריה מסמכות לפקח על-כניסת מזון ארצה במעבר, אשר המשמעות הרת הגורל שלה ברורה.

הטעות הנטענת השנייה היא חובת ההשבה, אשר לדברי המשרד פותחת את הפתח לתביעות נגדו בסך 200 מיליון שקל. לטענתו, איזון נכון של השיקולים היה צריך להביא את בית המשפט להימנע מחובת השבה, או לכל הפחות להפחית אותה בצורה משמעותית.

יבואני המזון מצידם מבקשים מבית המשפט המחוזי לקבוע, כי הם זכאים להשבה של 100% של האגרות ששילמו. לטענתם, מסקנתו של בית משפט השלום לפיה הם מפיקים תועלת מהפיקוח של משרד הבריאות על מזון מיובא, אינה אלא מסקנתו האישית. עוד נטען, כי כל ממש בסברה כאילו קיומו של הפיקוח מקנה ליבואני המזון איזושהי הגנה מפני הליכים אזרחיים ופליליים במקרה של ייבוא מזון פגום, ותעיד על כך כמאה עדים פרשת רמדיה.

לדברי המערערות, אין לעצם קיומו של פיקוח ממשלתי על מזון מיובא ולא כלום עם תועלת העשויה לצמוח ליבואן ממנה. מי שנושא באחריות המלאה לייבוא מזון תקין הוא היבואן, ואין בקיומו או בהעדרו של הפיקוח כדי לגרוע מאחריות זו.