"לאירנים יש טראומה לאומית מההתקפה הצבאית עליהם ב-22 בספטמבר 1980 מצד עירק, בהנהגת
סדאם חוסיין. האירניים מאשימים את ארה"ב ('השטן הגדול') ואת ישראל ('השטן הקטן') שהם אלה שעמדו מאחורי אותה התקפה. המלחמה נמשכה שמונה שנים, ועשויה הייתה לחסל את משטר האייטולות. לכן הם מבקשים לייצר נשק גרעיני, כדי למנוע מישראל ומארה"ב לבצע התקפה שנייה, ואולי מסוכנת יותר".
דברים אלה השמיע ראש מחלקת מודיעין טכני לשעבר באמ"ן, אלוף משנה בדימוס, פסח מלובאני, שהוא היום המומחה הישראלי הבכיר לצבאות ערב. הוא דיבר בחלקה השלישי של סדנת אלפרדו למלחמה הבאה, שעסקה בהתבצרות הצבא המצרי בסיני, ובה השתתפו קצינים בכירים לשעבר מאמ"ן.
לפי מלובאני, "חצי-האי סיני היה פעמיים מלכודת מוות לצבא המצרי - במבצע קדש ב-1956 ובמלחמת ששת הימים ב-1967, וכמעט שהיה פעם שלישית במלחמת יום הכיפורים ב-1973. העניין העיקרי של שליטי מצרים הוא להפעיל את תעלת סואץ, שהיא מקור הכנסות עיקרי לכלכלה המצרית. תפקיד חצי-האי סיני מבחינתם הוא להגן על התעלה מפני מזימה ציונית נוספת, עם ארה"ב או בלעדיה. הנשיא סיסי ממשיך לראות בישראל יריב בעל יכולת צבאית אדירה. מבחינתו, אנחנו יכולים מחר בבוקר להתעורר ולעשות לו תרגיל שהוא לא חזה מראש, כמו ב-1967".
לשאלה מדוע מצרים מפרה בסיני את התחייבותה לא להכניס לשם כוחות צבא מעבר למה שנקבע בהסכם השלום, התייחס בסדנה מפקד יחידת פיענוח ומיפוי לשעבר באמ"ן, אלוף משנה בדימוס מיכאל וינטרשטיין: "אין הסכם בין מדינות שלא הופר. גרמניה הנאצית הפרה כידוע את כל ההסכמים וההתחייבויות שקיבלה על עצמה אחרי מלחמת העולם הראשונה. גם אנחנו מפרים הסכמים ולבטח הפלשתינים יפרו את הסכם הפירוז, אם תקום מדינתם ביהודה ושומרון ויוסכם שהיא תהיה מפורזת מצבא ומאמצעי לחימה. יש לקחת זאת בחשבון ולא להיות מופתע כשהם יעשו זאת. כשיש שטח צריך להגן עליו. צבא אינו יכול לשבת בטל. צריך להעסיק את החיילים. יש תקציבים וצריך להוציא אותם. אם אינך מוציא תקציבים אינך קיים. בדרך יש '
מאכערים' שמוכרים לצבא אמל"ח ומבצעים שירותים, וצריך לשלם להם. ה'מאכערים' קשורים לשלושה גנרלים ומשכנעים אותם להקים מחנות צבא, דרכים וקווי מים ולהרוויח מכך. התוצאה: התבצרות מצרית בסיני".
חבר פורום אלפרדו, איש המוסד לשעבר, ירון זכאי, סיפר ש"אחרי מבצע קדש ישראל סידרה למצרים תשע שנים של מלחמה בתימן. 'המוסד' שלח לתימן מטוסי דקוטה עם רובים ותחמושת עבור הכוחות שלחמו במצרים. כך המצרים נלחמו בתימן ושחקו את עצמם. הם זוכרים זאת היטב".
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
